אם פעם-פעם השלנו את עצמנו כי חברי כוורת יישארו צעירים לנצח, נשארנו עם האשליה והם מתקששים לנו מול העיניים וחוגגים 70 בזה אחר זה. השבוע הגיע תורו של המתופף מאיר פניגשטיין, פוגי אם תרצו, שביום הולדתו ה-70 פתח מביתו בצפון תל-אביב - קורונה או לא קורונה - את פסטיבל הסרטים הישראלי ה-34 בלוס-אנג'לס וזרועו עודנה נטויה. הפסטיבל המקוון הפעם יימשך בעיר המלאכים עד ה-27 בדצמבר ויינעל עם "לילה בחיפה", סרטו של עמוס גיתאי, בן 70 אחר. מסע בזמן לצלילי תוף ומצלתיים.
אם לקצר עניין, פניגשטיין התרצה, בא לחזרה ו"נחטף" על אזרחית לתוכנית 21 של להקת הנח"ל, שלהיטיה היו "בשמלה אדומה", "קרנבל בנח"ל", "החיים היפים" ו"שלווה", לצד כוכביה, אופירה גלוסקא ומוטי פליישר, פגש שם לראשונה את דני סנדרסון, נגן הגיטרה החשמלית. בתוכנית הבאה, "בהיאחזות הנח"ל בסיני", זאת שהתפרסמה עם "שיר לשלום", פגש שלושה חברים נוספים מגרעין "כוורת" - אלון אולארצ'יק, גידי גוב ואפרים שמיר.
"דורי בן-זאב תרם לפופולריות של פוגי כשבתוכנית שלו בגלי צה"ל הקדיש לה פינה קבועה. מבלי שביקשתי השם פוגי הודבק לי ככינוי וכבר לא יכולתי לברוח ממנו. התקליט הראשון של כוורת נקרא 'סיפורי פוגי' והשני - 'פוגי בפיתה".
"בברייטון היינו בחברה טובה. להקת 'אבבא' זכתה בצדק עם 'ווטרלו' במקום הראשון ובמקום השלישי הייתה אוליביה ניוטון ג'ון. מבחינתנו גם המקום השביעי שלקחנו עם השיר 'נתתי לה חיי' מכובד. חוץ מזה אז, שנה וחצי אחרי אסון מינכן, הייתה עלינו שמירה הדוקה ושני שוטרים אנגלים ליוו אותי אחר כבוד לשירותים".
"לפני 'הלהקה', הסרט שבו הייתי בתפקיד שוקה המתופף, כמו בלהקת הנח"ל, שיחקתי בסרט 'דודה קלרה', בבימויו של אברהמ'לה הפנר, מי שהיה שנים לפניי בלהקת הנח"ל. לא תאמין איך הגעתי לסרט שלו. יום אחד כשנסעתי בדיזנגוף, ראיתי את שמואל רודנסקי, השחקן החביב בעל הקול הרועם. עצרתי את ה'מיני מיינור' שלי ושאלתי אותו לאן הוא רוצה להגיע. רודנסקי ניסה להתחמק מהטרמפ שהצעתי לו, אבל זה לא עזר לו. כשהגענו לאן שהיה עליו להגיע, הוא נעץ בי מבט ואמר לי בקולו המוכר - 'אתה דווקא בחור נאה מאוד; לא תרצה לשחק בקולנוע?'. רוצה, רוצה. 'שמע בחור', אמר, יש לי תפקיד בשבילך'. בקיצור, דרכו הגעתי לשחק איתו' בסרט 'דודה קלרה'".
פסטיבל הסרטים הישראלי בארה"ב: "הפסטיבל הזה נולד יש מאין. איזה פרופסור שהכרתי בברקלי שאל אם אוכל להביא שני סרטים מהארץ. פניתי לחברת 'סרטי נח' של מנחם גולן וקיבלתי את הקולנוען שיש קולר. "למה רק שני סרטים? קח שישה ויהיה לך פסטיבל!", הוא שם לי את הרעיון בראש. שמעתי שבטורנטו שבקנדה ישנה אחת שמארגנת פסטיבל קולנוע יהודי. נסעתי אליה כדי לראות איך עושים מה.
"ראיתי וארגנתי את הפסטיבל הראשון בבוסטון. הגיע קהל, אבל לא בהמוניו. כאן קרה לי נס. רופא שיניים יהודי הבחין בי ואמר לי שהוא נהנה מהסרט שבו צפה ושאל יש לי כוונה לפרסם מודעה על הפסטיבל. למי בכלל היה כסף בשביל זה? אז הבנ'דם פרסם מודעה בעיתון הכי חשוב בבוסטון. למחרת, האולמות היו מפוצצים בקהל. הפסטיבל יצא לדרך ברגל ימין. מבוסטון הוא נדד לניו-יורק, למיאמי, לשיקאגו ובעיקר ללוס-אנג'לס, שם הוא נערך השבוע באופן מקוון. הפעם היה מוזר בכך, שלא רק שארגנתי אותו מהארץ, מה שאני עושה מאז ששבתי ארצה ב-2013, אלא שבגלל הקורונה הייתי מנוע מלהגיע אליו".
התרעות פיקוד העורף