את המחויבות המשפחתית הזו תרגם מוזר לסרט התיעודי "הפנקס האדום", שישודר הערב בכורה (21:00, הוט 8) ומגולל את סיפורה ההיסטורי רב־התהפוכות והיצרים של ההסתדרות, שבחודש שעבר מלאו 100 שנים להיווסדה ב־4 בדצמבר 1920.
מרבית הדוברים בסרט, ראשי ההסתדרות וחוקרים מהאקדמיה, טוענים כי ההסתדרות היא התשתית שעליה סללו וייסדו את מדינת ישראל, כשהם מונים את המוסדות והגופים שהקימה, ובהם המשביר לצרכן, בנק הפועלים, סולל בונה, שיכון עובדים, הפועל תל אביב, עיתון "דבר", תיאטרון אהל, קופת חולים, קרנות פנסיה ועוד. "זה כמעט טרגי לגלות שכמעט כולם הופרטו או נעלמו מחיינו", אומר מוזר.
מנגד, חלק מהדוברים בסרט טוענים שההסתדרות הייתה זרוע שלטונית ששלחה את המזרחים לפריפריה והנציחה את מעמדם כפועלים במפעלים שהקימה בעיירות הפיתוח, בעוד לעמדות הניהול שלחה נציגים אשכנזים מהמרכז.
ניצני הסרט הזה נבטו לפני שש שנים, כשמוזר עמל על סרטו הקודם "בן־גוריון, אפילוג". במסגרת העבודה, הוא נכנס בשעריו של ארכיון מכון לבון ומצא את אוסף הצילומים של אברהם סוסקין, הצלם של תנועת העבודה בראשית דרכה. אז הבטיח לעצמו שיום יבוא והוא יהפוך את האוצרות הללו לסרט.
עמיר פרץ, שב־1995 החליף את רמון כיו"ר ההסתדרות החדשה, מתייחס בסרט לחוויה של הוריו, אנשי שדרות, מול חברי הקיבוצים. לדבריו, אביו שעבד במפעל בקיבוץ רוחמה כתף אל כתף עם חברי הקיבוץ חש שותף, בעוד אמו, פועלת במפעל האזורי הקיבוצי, חשה ניכור.
הסופר אלי עמיר דוחה מצדו בסרט את הטענות על קיפוח עדתי מכוּון של המזרחים מצד ההסתדרות והממסד האשכנזי. "אנשים היו בטוחים שארץ ישראל היא ארצו של המשיח", הוא אומר. "אבל החלומות שלהם התנפצו במחנה אוהלים. האם דפקו רק את המרוקאים? ומה עם הרומנים או העיראקים? אותם לא דפקו? התפיסה כאילו טראומת ההגירה היא מאמץ של ההסתדרות לביטול הערכים שהביאו העולים מארצותיהם - היא קריאה לא נכונה של האידיאולוגיה של התנועה הציונית".
התרעות פיקוד העורף