לפני כחודשיים, כששוחחתי עם סיון נועם שמעון על הסרט האמריקאי־צרפתי החדש בכיכובה, Ma Belle , My Beauty, פרי יצירתה ובימויה של מריון היל, היא לא העלתה בדעתה שזמן קצר לאחר מכן הוא יקטוף את פרס חביב הקהל בפסטיבל הסרטים העצמאיים הבינלאומי הנחשב סאנדנס. “לא דמיינתי שנזכה”, היא מודה כעת, ימים ספורים אחרי הזכייה. “הייתי בבית וקיבלתי את ההודעה על הזכייה ממריון הבמאית. היא ביקשה שאשלח לה סרטון וידיאו שבו אני אומרת תודה. צילמתי בחיפזון ושאלתי אותה: ‘על מה תודה?’, והיא ענתה: ‘אה, הסרט זכה בפרס חביב הקהל’. זו הייתה התרגשות עצומה”.

בסרט מגלמת שמעון את דמותה של נועה, חיילת משוחררת מצה”ל, שמוצאת את עצמה ניצבת מול משולש אהבה פוליאמורי של שתי נשים וגבר בדרום צרפת. “יש לנועה דודה שחיה בצרפת והיא מגיעה לבקר אותה בקיץ”, מספרת שמעון. “היא מוצאת את עצמה בלבה של סערת רגשות פוליאמורית ומעלה שאלות בנושא כצלע רביעית שמצטרפת למשולש”.

איך התגלגלת לסרט הזה?
“כשהסרט ‘ברש’ (בבימוי מיכל ויניק, משנת 2015 – ד”פ) שבו השתתפתי זכה להצלחה מאוד גדולה בפסטיבלים בינלאומיים, טסתי לייצג אותו בעולם. אחת ההצגות הייתה בשיקגו. הייתי אמורה לטוס לשלושה ימים, אבל החלטתי להישאר עוד יום אחד כדי לנכוח בהקרנה השנייה. באותה הקרנה נכחה מריון, שאהבה את הסרט וחיכתה לדבר איתי מחוץ לאולם הקולנוע. היא שאלה אותי שאלות, הראתה לי את שיקגו ולקחה אותי למועדוני ג’אז ובלוז. הייתה בינינו כימיה מדהימה והחלטנו שאנחנו חייבות מתישהו לעבוד ביחד. אחרי חמש שנים זה קרה”.

האסימון נפל

שמעון, ילידת רמת גן, אחותה הצעירה של הרקדנית־שחקנית רונה־לי שמעון, מספרת שכבר מילדות נמשכה לעולם הבמה והיצירה. “זה לגמרי בא מהבית כי רונה־לי היא רקדנית בלט ופרפורמרית, ותמיד הלכתי להופעות שלה", היא אומרת. "ידעתי שאני לא רקדנית בלט, אבל זה נתן לי דרור לחקור את הדברים שמעניינים אותי והתחלתי לכתוב שירים בגיל 12־13. בבית עודדו את זה ונתנו רוח גבית ליצירה שלי. אני זוכרת יום הולדת שלי שבו רונה־לי רשמה אותי לקורס כתיבה יוצרת”.

סיון נועם שמעון בסרט Ma Belle, My Beauty (צילום: בן מת'יו, JPEG)
סיון נועם שמעון בסרט Ma Belle, My Beauty (צילום: בן מת'יו, JPEG)

לאחר שירותה הצבאי כקצינת לוגיסטיקה פנתה שמעון ללימודי תואר ראשון בתסריטאות באוניברסיטת תל אביב ואחרי כן המשיכה ללימודי תואר שני בבימוי. כיום היא מלמדת תסריטאות באוניברסיטת תל אביב. במהלך לימודי התואר הראשון לוהקה לתפקיד הראשי של נעמה ברש בסרט “ברש”, שגולל את סיפורה של נערה בת 17 המפתחת מערכת יחסים עם תלמידה חדשה בבית ספרה, על רקע היעלמותה של אחותה החיילת. הסרט זיכה את שמעון בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה, וזכה בפרס הסרט הטוב בפסטיבלי סרטים ביוון, בשווייץ, באיטליה ובצרפת. “החלטתי שאני הולכת לעבוד קשה כדי לקבל את התפקיד”, מספרת שמעון.

בסרט את מגלמת לסבית. כלסבית מוצהרת, היה לך חשוב להשתתף בסרט גם בשל נטיותייך המיניות?
“בטח. למעשה גיליתי שאני לסבית דרך הקולנוע. ראיתי סרט שבו שתי נערות התנשקו, ונפל לי האסימון שאני נמשכת לנשים. רציתי שיהיה סרט לסביות כחול־לבן, ו’ברש’ היה פורץ דרך בתקופה ההיא”.

בשנת 2019 כתבה וביימה שמעון את סרטה הראשון, “השכמה”, המתאר את מערכת היחסים המורכבת בין קצינת מטה בגדוד לוחם ברצועת עזה לבין חיילת בעייתית שאליה היא נמשכת. הסרט זכה לציון לשבח בפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים ובפרס התסריט והסיפור המקורי בפסטיבל הסרטים בטורונטו. כמו כן, בקרוב צפוי לצאת סרטה החדש של הבמאית רוני צידון, “מאמינה לך”, שבו משחקת שמעון לצד דביר בנדק ואחותה רונה־לי, שיתוף פעולה קולנועי ראשון בין השתיים. “זה סרט מעניין ששואב השראה מפרשת איה נאפה", היא מספרת. "אני מגלמת את השוטרת שחוקרת את קורבן האונס, שאותה מגלמת רונה־לי. זה היה קשה מנטלית, אבל זה היה גם כיף כי אתה יודע שזה אמור להיות קשה”.

איך זה היה לשחק לצד אחותך?
“זה היה מדהים, הרגשתי בידיים מאוד טובות. לפעמים כשחקן אתה מגיע לסט ופוגש בפעם הראשונה את השחקנית, וזה מאוד מאתגר. עם אחותי זה היה אחרת: קראנו את התסריט ביחד ובחרנו כל אחת את הדמות שהיא רצתה, והשיח היה מאוד מחבק. הרגשנו שאנחנו רוצות לראות זו את זו זורחות. תמיד רציתי לשחק מול אחותי, וגם היא מאוד רצתה, וזה משמח שזה קרה”.

רונה לי שמעון, אחותה של סיון (צילום: דודי חסון)
רונה לי שמעון, אחותה של סיון (צילום: דודי חסון)

כמורה לתסריטאות, מה הטיפ העיקרי שאת נותנת לסטודנטים שלך?
“אתה זה שצריך להאמין בסיפור שאתה מספר. אתה חייב לתת את הגב לסיפור שלך ולפתוח את הדלת לאנשים אחרים להצטרף”.

איך את חווה את תקופת הקורונה, על רקע המשבר שעובר על תעשיית התרבות?

“זה מצב מאוד קשה. נורא קשה לי להגיד שאנחנו, האמנים, מתקשים, כי יש מצב כלכלי חמור והרבה אנשים לא גומרים את החודש ומתים. אז אני מוצאת את עצמי בקושי רב לבוא ולהתלונן כמה קשה לי עם הקורונה. אני מאמינה שהתקציב צריך ללכת לבתי חולים, למבוגרים ולבתי אבות. נורא קשה לזעוק את זעקת האמנים בימים כאלה, ולכן אני מנסה לשמור על פרופורציות”.

מה השאיפה המקצועית הבאה שלך?

“החלום המקצועי הבא הוא להוציא פיצ’ר עצמאי, שעליו אני עובדת בימים אלה. זה יהיה סרט על ספורט נשים שמאוד חשוב לי להביא לתודעה”.