כסטודנט צעיר לקולנוע בסוף שנות ה-90, תיעד ביוזמתו הבמאי והיוצר עופר פנחסוב את אהובה עוזרי ז"ל, במהלך העבודה על אלבומה המופתי "צלצולי פעמונים" (1999), עוד בטרם היה ידוע כי יהווה את ה"קאמבק" המושלם של עוזרי לקדמת הבמה אך גם סוף הקריירה. 

 דרכה, זכה בעצם לתעד את שאר סצנת מוזיקת כרם התימנים שפרחה בסבנטיז (צלילי הכרם, צלילי העוד, בעז שרעבי, צמד צלילי שבזי ועוד) וענקי הזמר שזכו לתיעוד מרגש בעדשת המצלמה שלו. שמות כמו משה משומר ושלמה מורי זכרם לברכה שהיו אבני דרך במוזיקה המזרחית בארץ.

ב-13 בדצמבר 2016 נפטרה עוזרי לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן ופנחסוב ראה באותם סרטים ששמר אצלו מכל משמר במשך כמעט 20 שנה - צוואתה אחרונה, הדרך להראותה במיטבה לפני שחלתה ולפני שזכתה לחיבוק מתוקשר, צבוע ומזוייף בחלקו (יש שיגידו), עד יומה האחרון.

עופר פנחסוב (צילום: פרטי)עופר פנחסוב (צילום: פרטי)

ביום השנה הרביעי לפטירתה, בדצמבר 2020, הוקרן ב"יס דוקו" לראשונה הסרט התיעודי הראשון שיצר וביים פנחסוב - "אהובה עוזרי - צלצולי פעמונים" שחושף בצורה מונומטלית ומרגשת את סיפור חייה של אחת היוצרות החשובות והמשפיעות (אך גם הבלתי מוערכות בזמן אמת) במוזיקה הישראלית. 

במקור, תוכנן הסרט להקרין לראשונה בבתי הקולנוע בארץ, אך בגלל הקורונה התכניות השתבשו והוא יזכה להקרנת הבכורה המרגשת ביום שני הקרוב (12 באפריל) בשעה 19:00 בסינמטק חולון תוך פגישה עם הבמאי. 

עופר, מה הפידבקים שאתה מקבל על הסרט עד כה?
"פידבקים רבים ומקסימים. הסרט לשמחתי התקבל באהדה גבוהה, ואין יום שאני לא מקבל תגובה כזו או אחרת. הרבה אומרים לי שפעם ראשונה הם מבינים מי הייתה אהובה עוזרי שכן כל החומרים בסרט צולמו לפני שכולם הכירו אותה אחרי הניתוח ומחלת הסרטן. בסרט רואים אותה שרה, מדברת, צוחקת, חיה וזה מה שרציתי: להשאיר לצופים את ההרגשה שאנחנו חוזים באהובה האמיתית כמו שאני הכרתי".

איך בקרב הקולגות שלה הסרט התקבל?
"האמת היא שדווקא מהזמר המזרחי פחות היו תגובות, אולי האומנים שם עסוקים בעיצוב גבות. למען האמת שרואים את אהובה בסרט מבינים שהיא בכמה דרגות מעל כולם שם".

 כיוצר דוקומנטרי, מה המוטו שלך כשאתה ניגש ליצור סרט דיוקן על אישיות כמו אהובה עוזרי? מה היו הקווים המנחים שלך?
"יוצר דוקומנטרי צריך לתת שואו, סרט תיעודי צריך להושיב את הצופה מול המסך ולספר לו בצורה בידורית ומעניינת סיפור שהוא לא יודע, וגם להרחיב את הידע והדעת בדרך שתפתיע אותו כל פעם מחדש. אני אוהב ליצור סרטים  מחומרים מאוד  ייחודיים שאף אחד לא מצפה לראות".

כשהיית סטודנט צעיר ופגשת אותה לראשונה, שיערת או חשבת שיבוא יום ותעשה מהחומרים האלה סרט? תכננת את זה? הרי באותה נקודת הזמן היא לא בדיוק הייתה דמות שהטלוויזיה או הקולנוע היו רוצים לראות על המסך.
"כן, בהחלט. כשתיעדתי אז את אהובה ב1998 התכנון היה סרט גדול על החזרה שלה לבמות אחרי 23 שנה עם 'צלצולי פעמונים'. היינו אמורים לצלם גם בחו"ל במופעי מוזיקת עולם , אבל לצערי באמצע היא אובחנה כחולת סרטן הגרון, מיתרי גרונה הוסרו והיא לא שרה יותר. טרגדיה".

מתי חל השינוי בתפיסה של הציבור או הממסד כלפיה?

"אחרי 'צלצולי פעמונים' הגיעה ההכרה שיש כאן זמרת ייחודית. גם הגב שנתן לה ניצן זעירא מ'נענע' עזר. פתאום התחילו לכתוב עליה גם עיתונאים מהברנז'ה ולא רק המזרחיים. אומנים מהמיינסטרים האשכנזי ביקשו ממנה שירים. צריך להזכיר את 'הדג נחש' ויהודית רביץ שהעלו אותה ואת הכישרון שלה בהלחנה ובנגינה לתודעה".

אנחנו רגע לפני יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל , בעצם מהמקום הזה נולדו השירים הראשונים של אהובה. מדוע לדעתך השירים האלה לא נתפסים, גם אחרי שאהובה לכאורה כבר שיא המיינסטרים, כחלק מקאנון שירי הזיכרון ? מאמין שהסרט , בייחוד סצנות כמו "הרמה" ו"היכן החייל שלי" שהדגשת הסרט, ישנה זאת במובן מסוים.

"אני חושב שלשירי השכול של אהובה דרושה כתבה נפרדת. אהובה היתה בת 17 במלחמת ששת הימים ומאוד הושפעה מהלך הרוח של המלחמה. פתאום חברים שגדלה איתם נפצעו ונהרגו, הרבה מהם חזרו מותשים מהמלחמה, ואז למעשה היא כתבה את כל שירי האלבום 'היכן החייל?' שיצא רק 8 שנים מאוחר יותר. בינתיים שרה אהובה את השירים בחפלות בכרם . הרדיו לאט לאט מקבל יותר את השירה הישירה של שירים אלו, גם אנחנו כמדינה עברנו שינוי".

כבמאי דוקו וותיק, עדיין לדעתך בעיני הקהל יש שוני בין צפייה בסרט בצורה מקוונת לבין החוויה הקולנועית.
"אין כמו חוויה בבית הקולנוע. אתה בחושך ורק אור המסך דולק, אתה מתרגש עם היושב לידך, איזה כיף שחזרנו להקרנות חוץ ושמח שאהובה ממלאת אולמות".

הקרנות קרובות של הסרט "אהובה עוזרי – צלצולי פעמונים"

12.4 – הקרנה חגיגית בסינמטק חולון בשעה 19:00 עם במאי הסרט עופר פנחסוב.

28.4 – הקרנה בסינמטק חולון

מחודש מאי ואילך הקרנות בסינמטק תל אביב ובשאר חלקי הארץ.