“סוף האהבה" הוא לא רע, רק שאפשר היה לחתוך חלקים ניכרים ממנו, ואז היינו מקבלים תוצאה מלוטשת, נעימה ומסקרנת יותר. מה גם שמאז שיצא הסרט, שכוכבת הסיפור שלו היא הסקייפ, כולנו כבר עברנו לזום.
כמה משפטי הבהרה, לפני שמתחילות להתעופף פה המילים הגבוהות וההתקשקשות הכמו אסתטיקונית. “סוף האהבה" הוא סרט סביר בהחלט, שהרעיון המקורי הניצב בבסיסו מתמוסס מעט בגלל עודף חמור בדקות מסך. קיצוץ דרסטי וכיווץ עלילת “סוף האהבה" היה מסייע, קרוב לוודאי, ליוצרת הסרט, קרן בן רפאל, להוציא מתחת ידיה עבודה מלוטשת בהרבה.
וכעת, כמובטח, אל אותן מילים גבוהות שעליהן נרמז בשורה הפותחת. השאלה הראשונה שצצה בקביעות למקרא כל רומן ולמראה כל סרט, היא מיהו מספר הסיפור? האם מדובר בדמות עלומה, כל יודעת, סוג של אלוהים/סופר, שבסך הכל מתנדבת לשמש מעין מדריך מכוון לצרכני הספר. לפעמים נזנח המספר הכל יודע לטובת וידוי בדיעבד של אחת מדמויות העלילה העיקריות, דמות שבהכרח אינה מכירה את “התמונה הכללית", ולעולם היא תהיה סובייקטיבית. לא אחת מופקדת מלאכת הסיפור בידי דמות זוטרה, שאינה שייכת ואינה מרוויחה או מפסידה מהאירועים שאותם היא מתארת, ולכן היא אולי אובייקטיבית.
התרעות פיקוד העורף