“בסוף ראובן פרש מהשירות כמו קצין וג’נטלמן”, מספר מלכא. “פלג, שהיה איתנו כל הזמן, כתב לראש השירות: ‘אני מבקש אישור להתפטר לאלתר’. ‘מאשר’, כתב לו שלום בלקוניות. ואילו אני התעקשתי להישאר. אמרתי שהוריי לא הביאו אותי ממרוקו כדי שבן אנוש ימוטט את עולמי ברגע אחד וינפץ את כל החלום הציוני שלי”.