הקולנוע הישראלי לא מפסיק לקצור פרסים בפסטיבלים בינלאומיים. היום הוכח הוכחה ניצחת, שזה לא מחייב השקעת-עתק כדי להגיע לכך. העיתונאי ומבקר הקולנוע הוותיק נחום מוכיח, שבינתיים חצה חד-פעמית את הקווים אל כס הבמאי, התבשר כי סרטו "Unique" (מיוחדת במינה), דל התקציב, שהוסרט בתנאים פיראטיים, כדבריו, זכה בפרס הסרט התיעודי בפסטיבל "קרנבל הקולנוע העולמי, סינגפור".

"מבחינתי, זה האוסקר שלי", מצהיר מוכיח. "מדובר בסרט-אינדי שיצרתי בעשר האצבעות שלי והוא עצמאי לגמרי, בלי קשר לאיזשהו ממסד ולכן מראש אין לו סיכוי להתקבל לאחד הפסטיבלים הגדולים, כמו אלה שבקאן ובברלין".

כשמוכיח אומר "בעשר האצבעות שלי", כוונתו לכך, שהוא מפיק-תסריטאי-במאי-צלם-מקליט הסרט, שאורכו 56 דקות (הוא נעזר בעיקר בשייקה גרינברג כעורך וכעוזר במאי). לדבריו, הפסטיבל בסינגפור הוא השלישי שבו מוצג הסרט לאחר פסטיבלים בהודו ובארצות הברית. בגלל מגבלות הקורונה, פסטיבלים אלה אינם פתוחים לקהל הרחב ואת זוכי הפרסים בוחרים שופטים שצופים בהם. אגב, יצוין שבאחד מ"כובעיו" האחרים הקיף מוכיח את הגלובוס כשופט בפסטיבלי קולנוע בינלאומיים מטעם "פיפרסקי", ארגון המבקרים הבינלאומי.

מוכיח מספק הוכחה לאימרה שלעולם לא מאוחר. הוא זוכה בפרס על סרט הביכורים שלו בגיל 68, 42 שנה לאחר שסיים את לימודי הקולנוע שלו באוניברסיטת תל-אביב. "לא למדתי שם כדי להיות עיתונאי, או מבקר וכל השנים ליווה אותי החלום לביים סרט משל עצמי ולא רק להתייחס לסרטי אחרים", הוא מספר. "למעשה, עברתי כאן אותו תהליך כמו בפזמונאות, כשתוך כדי כתיבה על זמרים ויוצרים, הרגשתי שגם אני יכול לכתוב וכך התגלגלו לי כמה להיטים. עם כל ההערכה שלי למה שאני עוסק בו בדרך כלל, קיבלתי תיאבון להמשיך בבימוי".

הסרט "מיוחדת במינה" מטיל זרקור על עולמה הלגמרי בלתי שגרתי של גילי בסון, טרנסג'נדרית שנתנה את כל-כולה לסרט. מוכיח הגיע אליה דרך עיסוקו היום-יומי כעיתונאי. "זה היה לרגל תוכנית 'טלסינמה", שחברי, אלברט גבאי, הפיק וערך בערוץ הראשון לפני פרוץ התאגיד. אני שימשתי שם לצידו כתחקירן. לאחת התוכניות שלנו הגיע סרט ששמו 'הנערה הדנית', על אחת הנשים הראשונות שעברו ניתוח לשינוי מין, בשנות ה-30. לדיון באולפן השגנו את גילי".

נחום מוכיח  (צילום: אלון גרבוז)נחום מוכיח (צילום: אלון גרבוז)

ואז?
"כשראיתי שם כמה שהיא ורבלית, דינמית ומצחיקה, אמרתי לה - 'תני לי לעקוב אחרייך במצלמה שלי ונראה מה יצא'. למעשה, יצאנו לדרך בלי תסריט כתוב, כשעקבתי אחר פעילותה במועדונים, בשיעורי משחק, בעבודה היום-יומית שלה, איפה לא. אחד השיאים בסרט היא סגירת מעגל בבאנגקוק עם ד"ר סופורן, הרופא שניתח אותה. את הכל עשיתי בלי תמיכה כלשהי מצד הקרנות.  בין אלה שסייעו לי היה המלחין איתמר בן-זמרה, שהלחין את המוזיקה לסרט בהתנדבות במקום פעילותו בלוס-אנג'לס (טלי רובינשטיין הלחינה ושרה את שיר הנושא)". 

נחום, האם יש לסרט הזה מסר?
"גילי מייצגת בסרט את הסיפור שלה נטו, מאז שבילדותה היא הגיעה למסקנה שהיא בת ולא בן, בלי שום דבר אחר".