"איטליה היא מקום שאני תמיד שמחה לחזור אליו", אומרת השחקנית הדס ירון, שבימים אלה מככבת בסרט רביעי שצולם שם. הסרט, "השדים שלנו", בבימוי אלסנדרו קפיטני, יפתח את פסטיבל הקומדיות האיטלקיות "פיניטה לה קומדיה" שיתקיים בסינמטקים ברחבי הארץ מהשבת הקרובה (הסרט עצמו יוקרן בשבת בסינמטק ירושלים, בראשון בסינמטק תל אביב, בשני בסינמטק חיפה ובחמישי בסינמטק שדרות).


במסגרת תפקידה בסרט, צוללת ירון לדמותה של אם צעירה, ששוכרת דירה שנדמה שרדופה על ידי רוחות רפאים. אלא שאז מתברר שה"רוחות" בעליית הגג הן אלמן צעיר ומובטל ובנו בן ה־6 שמנסים להבריח את ה"פולשים". "הסרט משתתף בפסטיבל כיוון שהוא מציג את מרכיבי הז'אנר של הקומדיה האיטלקית - עיסוק בנושאים יותר חברתיים", היא אומרת.

"גירוש האב והבן מביתם מאוד נוכח בסרט. האב איבד את החברה שלו ונכנס לחובות, ולכן הוא נכנס לבור שהוא מתקשה לצאת ממנו. למעשה, הוא לא מקבל תמיכה והוא מחפש לו ולבנו מבנה נטוש שאפשר לחיות בו".


נושא הסרט הופך רלוונטי מתמיד על רקע המשבר הכלכלי הקשה שעמו מתמודדת איטליה כיום. "הסרט מתעסק באנשים שקופים שהחברה מתעלמת מהם, שהם במצוקה ואין להם מענה", אומרת ירון. "גם הדמות שאני מגלמת היא של אישה שבורחת מבעל מכה. הסיפור מתעסק באנשים של היומיום, אנשים אמיתיים שפשוט צריכים להתפרנס כדי לשרוד. אלה לא אנשים מהרקע 'הנכון' או ממשפחה שתומכת בהם, ואם הם לא מקבלים עזרה, הם בבעיה".


איך נערכת לתפקיד?
"קודם כל, תמיד כשאני משחקת דמות ומגלמת אדם בעולם, אני מפחדת לא לעשות עם זה צדק, ובזה התמקדתי. ערכתי שיחות עם נשים באיטליה סביב בניית התפקיד שלי וראיתי כיצד אלימות מגדרית מתרחשת שם כמו אצלנו מן הסתם".

את חשה שמהפכת "מי טו" חלחלה לתעשיית הקולנוע האיטלקית?
"האמת שאני לא יודעת עד כמה היא חלחלה לתעשייה האיטלקית, או בכלל למקומות אחרים. דיברתי עם חברה בצרפת, ואני חושבת שגם שם זה מחלחל מאוד לאט. אבל אני לא יודעת כי אני תמיד באה כאורחת".


ירון כן רואה שינוי בסוגיית פערי השכר בין גברים ונשים בתעשייה. "מבחינתי, העבודה על הסרט נפתחה בזה שהסוכנת שלי אמרה לי: 'השגתי לך את אותו סכום שהשחקן קיבל'", היא אומרת. "היא נלחמה על זה ששנינו נקבל את אותו התשלום, ובזכות זה, כל התחושה שלי השתנתה. הרבה פעמים את יכולה למצוא את עצמך על סט, שבו גם הגבר שקיבל תפקיד קטן יותר משלך - מקבל בסוף יותר כסף. זה היה מאוד נעים ומרגיע להגיע למקום שבו מתייחסים אליי כאל שווה בין שווים".

"תעשיית הקולנוע מבוססת על כוח. בדיוק פגשתי מישהי שאני מכירה, והיא סיפרה לי על סיטואציה לא נעימה עם אדם אחר בתעשייה ואמרה שהיא רוצה להעמיד אותו במקום, ומיד סייגה ואמרה שהיא לא יכולה לעשות את זה, כי יש לו המון קשרים. זה קיים אצל גברים ונשים גם יחד, גם גבר יכול לפחד מלהעמיד אדם אחר במקום, כי הוא מפחד מההשפעה שלו עליו".

הדס ירון (צילום: אלה ברק)הדס ירון (צילום: אלה ברק)


חזרות בזום


ירון, 31, פרצה לתודעה ב־2012, עם יציאתו לאקרנים של הסרט “למלא את החלל” בבימוי רמה בורשטיין, שבו גילמה בת למשפחה חרדית. על משחקה בסרט זכתה ירון בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ונציה, בפרס אופיר לשחקנית הטובה ביותר ובפרס המבקרים בפסטיבל חיפה. בהמשך למדה משחק בלונדון ובלוס אנג'לס ושיחקה שלל תפקידים בזירה המקומית והבינלאומית, בהם בסרט הקנדי “פליקס ומאירה”, בסדרה “שטיסל”, בסרט האיטלקי “החסד של לוצ’יה” ועוד.


צילומי הסרט הנוכחי נמשכו כחודש וחצי. "בחלומי אני גרה באיטליה", היא משתפת. "רומא מדהימה. הגעתי לצילומים כשהכל היה סגור, אז מצד אחד הייתי מגיעה בערב לדירה ומכינה לעצמי אוכל וחושבת על המסעדות שהייתי מעדיפה ללכת אליהן. אבל מצד שני, זאת הייתה הפעם הראשונה שממש ראיתי את רומא.

תמיד הייתי חולפת על פני כל המבנים כשביני לבינם היה נהר של אנשים, ועכשיו הייתי לבד ויכולתי ממש להסתכל על המקומות. צילמתי אינספור תמונות שאם תראי אותן, הן ייראו לך כמו גלויה. יכולתי ליהנות מרומא לראשונה מבלי לחלוק אותה עם המון אנשים. הבנתי את היופי שלה בצורה עמוקה יותר. זה היה נורא מרגש להיות שם כשריק".

הדס ירון ב''למלא את החלל'' (צילום: באדיבות yes)הדס ירון ב''למלא את החלל'' (צילום: באדיבות yes)


איך זה לנסוע כל פעם למקום חדש?
“זה כיף. בהתחלה זה היה מלחיץ, אבל עם השנים זה הפך ליותר ויותר כיף".

בזכות הרזומה האיטלקי שלה, היא כבר דוברת איטלקית שוטפת. "למדתי את השפה בסרט הראשון שעשיתי שם לפני שבע שנים", היא מספרת. "הביאו אותי חודש וחצי לפני הצילומים וציוותו לי מורה פרטית שדיברה איתי איטלקית מהרגע הראשון. ככה למדתי את השפה. זאת ממש מתנה שקיבלתי". למרות שליטתה בשפה, על מנת להתגבר על פערי המבטא, הוחלט כי הדמות שהיא מגלמת בסרט תהיה של ישראלית שמתגוררת בטורינו.


איך הייתה העבודה על הסט?
"אלסנדרו (קפיטני – מ"ב) היה מאוד קשוב. כשהיו דברים שלא הסכמנו עליהם, זה לא היה קשור לחלוקה בין גבר לאישה, אלא בין במאי לשחקנית. כן שמתי לב לאופן שבו גברים ונשים מתקשרים. שמתי לב שבפעמים שבהן השחקן לא היה מרוצה ממשהו הוא ביטא את זה יותר בביטחון, ואני יותר היססתי. אבל זאת גם עבודה שאני עושה על עצמי, אני מניחה שזה שילוב של היותי אישה והאופן שבו גדלתי. אני נורא מנסה לא להקטין את הקול שלי כשאני מבטאת את מה שאני רוצה".


בשל אילוצי הקורונה, האודישן שלה נערך בזום, כמו גם החזרות לתפקיד. "אפילו לא יכולתי להגיע לתקופת החזרות", היא נזכרת. "זה היה עוד לפני החיסונים, אז היינו נפגשים כל שבת בזום, קוראים סצינות ומדברים. הוא שלח לי סרטים כהשראה, ואני שלחתי לו שירים ישראליים. הוא בסוף בחר בשיר מ'הכבש השישה העשר' שמופיע בסרט".


כוח בידיים


כמי שהגיעה להפגנות במסגרת מחאת בלפור, ירון אומרת: “אני לא משמיעה קול מספיק לצערי. אני מאוד שמחה שהייתי בבלפור, אבל אני דווקא הרבה פעמים מרגישה מאוד אשמה על זה שאני לא פועלת או מוחה על כל כך הרבה עוולות. זה משהו שאני מנסה להבין עם עצמי. בכללי, אני לא טיפוס שמרים קול בקלות. בנוסף, המציאות שלנו מאוד מורכבת ומלמדת שאם תביעי דעה - קהל שלם יכול למחוק אותך, ובמקצוע הזה את צריכה קהל כדי להתפרנס. זאת בעיה. אז מה את עושה? את דואגת לחיים שלך ולפרנסה שלך ומשאירה משהו בצד? אני לא יודעת עדיין. אני מחפשת דרך לעשות טוב ולהביא שינוי, דרך שאני יכולה להרגיש איתה נוח. אבל אולי אין דרך כזאת. אני עדיין מנסה להבין את כל הדבר הזה”.


כמו שחקנים רבים, גם ירון נאלצה לחשב מסלול מחדש בתקופת הקורונה. "בקורונה גם אני הבנתי שאני צריכה להתפרנס ולהבין מה אני עושה, ושאני לא יכולה להמשיך לחיות באפלה ובחוסר יציבות", היא מספרת. "אז התנסיתי בכל מיני עבודות ובסוף מצאתי עבודה שאני יכולה לעשות תוך כדי: אני מלמדת עברית דרך הזום. אני מאוד אוהבת שפות, ועברית באופן מיוחד, אז זה כיף. גם הבנתי שברגע שהתחלתי להתפרנס, יותר דברים בעולם המשחק הגיעו אליי, כי לא הייתי בלחץ הישרדותי של לגמור את החודש".


את לפעמים עוצרת ואומרת לעצמך: אני רק בת 31 ועשיתי דרך מדהימה?
"השבוע שמעתי פודקאסט שדובר בו על הרגעים שבהם עלינו לעצור ולאפשר לעצמנו לשקף את המקום הנוכחי, אז אני אולי צריכה ללמוד לעשות את זה. אבל אני פשוט תמיד מתמקדת בפסגה הבאה. אני כן מאוד שמחה על הדרך ועל מה שקרה לי עם איטליה. אבל אני גם מבינה שאני צריכה להיות יותר אקטיבית. במקצוע הזה את עושה פרויקט ומקווה שבעקבותיו יגיע עוד פרויקט, שיהיו אדוות. לאחרונה הבנתי שזה מדהים שהיה לי מזל שהתפקידים האלה הגיעו אליי".

קריירה בינלאומית היא מזל?
"היום אני יכולה לומר לעצמי: 'את שחקנית טובה ואת עובדת קשה', אבל המזל כן קיים כאן, כי את יכולה להיות שחקנית מדהימה מבלי לזכות בכך. בקורונה הצלחתי לסמן לי יעדים ולנסות להבין איך אני מגיעה אליהם, איך אני הופכת להיות יותר אקטיבית במימוש שלהם. בין היתר, התחלתי לעבוד עם מורה לאיטלקית. אבל בעיקר הבנתי שאני יכולה לעשות פעולות בעולם כדי לשפר את החיים שלי".

|ההבנה שיש לי כוח בידיים לייצר משהו בחיים הייתה לי מאוד משמעותית. פתאום זה החזיר לי את הכוח, ואז גם העולם מגיב. לפני כן המוח שלי היה כל כך חסום לעשיית פעולה שתקדם את הרצון שלי בעולם. לקח לי הרבה זמן להבין שמותר לי לרצות שיקרו לי דברים טובים, ושמותר לי גם לפעול למען זה. נכון, זה לא תמיד יקרה בסוף, אבל עצם העשייה לקראת משהו שאת רוצה זה דבר כל כך נעים".

הדס ירון (צילום: CINECITTA SPA)הדס ירון (צילום: CINECITTA SPA)


איך את מתמודדת עם החשיפה שנלווית למקצוע?
"במקצוע הזה מתייחסים אלייך כאל אדם חשוב, ואני מרגישה שזאת אשליה ממש מטופשת. בכל פעם שזה קורה, אני רוצה לומר שאני לא עושה שום דבר מיוחד, אני לא מנתחת או עובדת סוציאלית, אבל הסביבה מעלה אותי למקום שאני מרגישה מאוד לא בנוח איתו. לעומת זאת, האמנות עצמה חשובה מאוד בעיניי ונעים לי להיות השליחה שלה. יש המון ערך בהסתכלות על החיים שלך או בהתבוננות בעצמך, ככה אנחנו מצליחים להתפתח כבני אדם. ראיתי לא מזמן סרט שממש ראיתי בו דינמיקות שאני מזהה מהחיים שלי והכרתי תודה על כך. זה גרם לי להבין שזה קיים ולחשוב שזה בסדר שזה קורה גם לי. כשזה עשוי טוב ויש בזה אמת, זה הכי מרגש בעולם".

על מה את עובדת בימים אלו?
“אני כרגע עובדת על הצגת פרינג׳ שתעלה במרץ, סרט ישראלי שמצטלם בפברואר, ואולי עוד משהו באיטליה שעוד לא נסגר סופית, אבל אמן שייסגר בקרוב”.

מה בעינייך ההבדל המהותי בין הקולנוע בארץ לבין הקולנוע באיטליה?
“ברור שיש להם תקציבים יותר גדולים שמאפשרים ליצור יותר סרטים בשנה, להתפרנס יותר בכבוד, תנאים טובים יותר על הסט או יותר זמן לחזרות ולעבודה על הפרויקט עצמו. הקולנוע הישראלי והיחס אליו משתפרים, אבל ללא ספק לא יזיק עוד תקציב, שיאפשר ליצור יותר, ובתנאים טובים יותר”.

מה החלום המקצועי שלך?
"בא לי לגלם דמות שונה ממה שגילמתי עד כה. כשחקנית את נורא רוצה להציג את המגוון שיש לך להציע. בעיקר, יש אנשים שהייתי רוצה לעבוד איתם, למשל הבמאי הגרמני־טורקי פאטי אקין".

מה לאחל לך לשנה האזרחית החדשה?
"להיות יותר אקטיבית, להכיר ברצון שלי ולהגיד אותו. סוף־סוף הבנתי שרצון הוא לא דבר אנוכי".