בימים אלה מציין הסרט "כץ וקרסו" 50 שנים לצאתו. היצירה הקולנועית בבימויו של מנחם גולן, זכתה להצלחה מסחרית עם 885,000 איש שהגיעו לבתי הקולנוע כדי לצפות ביהודה בארקן, שגילם את אוסי קרסו, מנשק בקסם רב את שפתותיה של אפרת לביא שגילמה את נעמי כץ, ולהאזין לפס הקול שהלחינה נורית הירש ובוצע על ידי אפרים שמיר ואושיק לוי. זהו הסרט הישראלי השביעי הנצפה ביותר בכל הזמנים.  

במרכז עלילת הסרט, שלימים השתייך לז'אנר סרטי הבורקס, ניצבים שמואל כץ (שמואל רודנסקי) וקדוש קרסו (יוסף שילוח), שני סוכני ביטוח בגיל העמידה המתחרים זה בזה תוך תיעוב הדדי. השניים מחזרים אחר ישראל ישראל (יהודה אפרוני), מנהל מפעל קצא"א באילת, לו הם רוצים למכור פוליסת ביטוח שמנה. לשם כך, שולח כץ את בתו הבכורה, נעמי, לעיר הדרומית, בעוד קרסו שולח את בנו הבכור, אוסי, בדיוק לאותה מטרה. השניים, שתחילה מתחרים אחד בשנייה על ליבו של ישראלי באמצעות תחבולות שונות, מתאהבים במהרה זה בזו למורת רוחם של אבותיהם. 

במקביל, בנו הקטן של קרסו, יהו (גדי יגיל), בורח מבית הוריו ונפגש בדרך מקרית עם בתו הקטנה של כץ, תיקי (ניצה שאול) שמזמינה אותו לישון בחדרה. כשאביה מגלה זאת הוא יוצא מדעתו, והשניים בורחים לאילת ונעצרים בה על ידי המשטרה המקומית. הסרט מסתיים באירוסיהם של אוסי ונעמי שמביאים למיזוג חברות הביטוח המתחרות של כץ וקרסו ובכך תם הסכסוך.   

אילת כמקום של אהבה חופשית ומריחואנה   

הסרט צולם בקיץ 1971 והציג מבט היסטורי ומעניין על העיר אילת שהייתה באותם ימים בשיא בנייתה. מספר סצנות צולמו בכפר הנופש של רפי נסלון בטאבה, שהיה באותן שנים מוקד של חיי בוהמה, מין חופשי, מריחואנה ושיזוף בעירום. "מאוד רציתי לצלם באילת, רציתי לשבץ אותה כגיבורת הסרט", סיפר גולן למאגר העדויות של הקולנוע הישראלי, שנים לאחר מכן. בארקן, שהיה נציג המאצ'ואיזם בסרט, ואף פלרטט בתחילתו עם ציפי רפאלי שהייתה אז דוגמנית צעירה, נבחר לכך בקפידה על ידי גולן. "ניצלתי את יהודה כגיבור לנשים, כגבר שרמנטי שנשים מתאהבות בו במהירות", ציין והוסיף, "ציירתי את כל ההווי הזה של אילת והסמים, והנוער עם הסמים".  

יהודה בארקן ז''ל בצילומי הסרט ''כץ וקרסו''  (צילום: באדיבות הספרייה לקולנוע, סינמטק תל אביב)יהודה בארקן ז''ל בצילומי הסרט ''כץ וקרסו'' (צילום: באדיבות הספרייה לקולנוע, סינמטק תל אביב)

ניצה שאול עם גדי יגיל ב''כץ וקרסו'' (צילום: אסא דברת)ניצה שאול עם גדי יגיל ב''כץ וקרסו'' (צילום: אסא דברת)

לימים סיפר בארקן בריאיון לספר הקולנוע הישראלי כי גולן יצר במקור את הסרט עבור הוצאות מס: "אחרי שמנחם גולן עשה כל כך הרבה כסף ב'לופו' ו'במלכת הכביש', הוא היה צריך לעשות עוד סרט בשביל הוצאות, כדי שיהיו לו הוצאות למס. אז 'כץ וקרסו' עשה פי שתיים מיתר הסרטים". 

מאפיין בולט בסרט הוא הבחירה של מנחם גולן ללהק דווקא את יוסף שילוח בן ה-28 לגלם את דמותו של קרסו בן ה-60. אמנם לא היה זה סרטו הראשון של שילוח כשחקן, אך עדיין היה מדובר בבחירה אמיצה, שבדיעבד הצדיקה את עצמה ובהמשך פתחה עבורו צוהר לקריירה גדולה בה גילם דמויות קומיות שונות בסרטי הבורקס, תוך כדי שהקים נגדו את המבקרים. על כך סיפר: "לא היו אז שחקנים מבוגרים. היה רק את יוסף שילוח שמתחפש לבן 60". עוד סיפר כי ברגע שנכנס לדמותו של קרסו, חש בעצמו כי הוא איש מבוגר. "אני זוכר מונולוג מ-06:00 בבוקר, שאמרתי 'אני הולך למות, תזמיני את האמבולנס השחור'", נזכר שילוח.  

בנוסף, "כץ וקרסו" הציג את הופעתה הקולנועית הראשונה של אפרת לביא, שלוהקה לסרט על תקן "הגיבורה האשכנזייה", דבר שחזר על עצמו בעוצמה רבה שנתיים מאוחר יותר כששיחקה לצד יהורם גאון בסרט "קזבלן".  

לא מעט אנשים בוחרים לסווג את "כץ וקרסו" כסרט הבורקס הראשון. אמנם קדמו לו קומדיות עממיות בעלות מאפיינים דומים, כמו "לופו" ו"שני קוני למל", אך אלה סווגו מאוחר יותר "סרטי געפילטע פיש", בגלל הפולקלור האשכנזי הרב בהם. "כץ וקרסו נוגע בפולקלור הישראלי בשתי משפחות שהן עמידות, משפחה ספרדית מול אשכנזית", אמר גולן. "זו מעין קומדיה פולקלוריסטית עם הומור אמריקאי, זה כמעט מיוזיקל". 

מנחם גולן (צילום: אריק סולטן)מנחם גולן (צילום: אריק סולטן)

בפרספקטיבה עכשווית "כץ וקרסו" הוא עוד סרט בורקס, כמו סרטים רבים שהוקרנו על מסכי הבד בישראל של אותן שנים. יחד עם זאת, בניגוד לסרטים אחרים בז'אנר, בהם הודגשו פערי המעמדות בין אשכנזים למזרחים, כאן שני גיבורי הסרט השתייכו לאותו מעמד חברתי כלכלי גבוהה. 

הסרט הזה, כמו יתר אחיו לז'אנר, לא זכה למחמאות מן המבקרים. "קומדיה ישראלית קטנה עם הרבה פגמים", כינה אותו מבקר הקולנוע זאב רב-נוף בעיתון "דבר". אולם, הקהל הישראלי חשב אחרת, כשכמעט 900 אלף איש הגיעו אל אולמות הקולנוע כדי לצפות בסרט. דבר דומה קרה רק לאחרונה גם עם הסרט "לשחרר את שולי" שיצא בקיץ האחרון וסחף אחריו מיליון צופים לבתי הקולנוע, תוך שבירת שיא צפייה של יותר מארבעה עשורים. נראה שלא הרבה השתנה כאן בחמישים השנים האחרונות.