"הנהגת של מר יוסוקה": הסרט הכי יפה של השנה, וגם הכי עצוב

לרגל צאתו של "הנהגת של מר יוסוקה", הבמאי היפני ריוסוקה המגוצ'י מספר על העבודה על הסרט הכי יפה של השנה, וגם הכי עצוב

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
"הנהגת של מר יוסוקה"
"הנהגת של מר יוסוקה" | צילום: קולנוע לב
2
גלריה

תשכחו מ"בית גוצ'י", הסיפור הגדול של האוסקר השנה הוא ריוסוקה המגוצ'י. הטקס ייערך בלוס אנג'לס בתחילת השבוע הבא, והבמאי היפני יהיה נוכח בו עם סרטו "הנהגת של מר יוסוקה", שהתכבד בארבע מועמדויות. בין השאר, הוא מועמד בקטגוריית הבמאי והסרט הטוב ביותר - לא הישג שכיח כשמדובר ביצירה דוברת יפנית. הקולנוען מארץ השמש העולה כנראה לא יזכה בשני הפסלונים הללו, אבל נחשב פייבוריט לקטוף את הפרס בקטגוריית הסרט הבינלאומי.

נוסף לכך, "הנהגת של מר יוסוקה" כבר קטף את פרס התסריט בפסטיבל קאן ואת פרס איגוד המבקרים הבינלאומי בפסטיבל, וגם הוכתר בידי איגודי המבקרים של ניו יורק ושל לוס אנג'לס כסרט הכי טוב של השנה. גם הנשיא לשעבר ברק אובמה הציב אותו במקום הראשון במצעד השנתי שלו.

השבוע עולה "הנהגת של מר יוסוקה" גם אצלנו, וכך גם אנחנו יכולים לגלות על מה המהומה. ובכן, בהתבסס על כתביו של מורקמי, הדרמה הזו מציגה את סיפורו של במאי תיאטרון מטוקיו, שיש לו מנהג קבוע: לעבוד על הטקסטים שלו בזמן נהיגה. אך כשגיבורנו נוסע להירושימה להעלות הפקה של "הדוד וניה", שבה כל שחקן מדבר בשפה שונה, הפטרונים שלו מודיעים לו שמסיבות מנהליות הוא לא יוכל לנהוג בעצמו. הם מצמידים לו נהגת, ובין הנסיעות והחזרות נטווה בין השניים קשר. מתברר כי גם הוא וגם היא חוו טרגדיה משפחתית.

התוצאה היא יצירה מונומנטלית ופנומנלית, שמשתמשת בזמן שלה כדי לגעת בכל נושא אפשרי: אהבה ויגון, גוף ומילים, מוות ובריאה. מעל הכל, היא שואלת את מה שהיא אולי השאלה הקשה מכולן - איך מתמודדים עם אובדן? התשובה לכך מגיעה בסצינת הסיום, שמתגלה כאחד הרגעים הקולנועיים היפים של השנים האחרונות.

ריוסקה המגוצ'י
ריוסקה המגוצ'י | צילום: רויטרס

בפגישה עם המגוצ'י, מפתיע לגלות כי מאחורי מלאכת מחשבת כה שלמה, כבירה ובוגרת, עומד עלם חמודות נטול גינונים, שנראה צעיר מ־43 שנותיו. השיחה עמו מתקיימת לאחר בכורת הסרט בפסטיבל ניו יורק, ובאמצעות פילטר של מתורגמנית. השאלה הראשונה שלי נוגעת לאורך ולמבנה של הסרט - שניהם יוצאי דופן. הוא נמשך שלוש שעות, וכותרות הפתיחה מגיעות אחרי 45 דקות.

"מבחינתי, לסרט יש שתי התחלות", הוא אומר. "בעיקרון, החוק גורס שהקהל בשיא הקשב שלו בעשר הדקות הראשונות, אז זה הזמן שאתה צריך לבנות את הדמויות שלך ואת הדינמיקה ביניהן. אני מבקש מהקהל לעשות את זה פעמיים. ההתחלה הראשונה, כמו בכל סרט, היא בעשר הדקות הראשונות, אבל אז מגיעים הקרדיטים אחרי 45 דקות, והם הסימן שהסרט מתחיל שוב, והקהל מתבקש להגיב בהתאם. לגבי האורך: רציתי שהדמויות יתקלפו כמו בצל, באופן אורגני. לא רציתי להפעיל שום מניפולציה כדי להאיץ את התהליך. הן חושפות את עצמן בפנינו לאט־לאט, וזה מסביר את האורך".

תגיות:
קולנוע
/
מעריב סופהשבוע
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף