40 שנה חלפו מאז שהסרט “אי.טי” (או “אי.טי – חבר מכוכב אחר”, כפי שהוא היה קרוי אצלנו) הגיע למסכים בארצות הברית והפך מיידית לקלאסיקה. לארץ הגיע הסרט, בבימויו של סטיבן ספילברג – אחד הבמאים האמריקאים הגדולים בתקופתו, ובכלל – באיחור ניכר, רק ב־83’, כפי שהיה מקובל בזמנו, אך גם אצלנו הוא הפך לחלק בלתי נפרד מהאייטיז.

במרכז סרט המדע הבדיוני הזה, המיועד לכל המשפחה, עמד חייזר חמוד שבטעות נתקע על כדור הארץ אחרי שהחייזרים האחרים עזבו בחזרה לכוכב שלהם. השם המלא של הסרט באנגלית, E.T. the Extra־Terrestrial, הבהיר ש”אי.טי” זה ראשי התיבות באנגלית של “מהחלל החיצון”. במרכז הסרט ניצבה החברות שנרקמת בינו לבין ילד קליפורני בודד, שבסופו של דבר עוזר לו לחזור הביתה. "אי.טי", אחד הסרטים הנדירים שאהובים על ידי הקהל הרחב ועל ידי המבקרים במידה שווה, היה מועמד לתשעה פרסי אוסקר. את האוסקר לסרט הטוב ביותר הוא הפסיד ל"גנדי", אך הוא זכה בארבעה פסלונים: לפסקול, לקול, לעריכת האפקטים הקוליים, ולאפקטים החזותיים.

עוד לפני “אי.טי”, ספילברג כבר ביים שורה של שוברי קופות ענקיים: “מלתעות” (הסרט הכי רווחי בארצות הברית ב־1975), “מפגשים מהסוג השלישי” (הסרט השלישי הכי רווחי בארצות הברית ב־1977) ו”אינדיאנה ג’ונס ושודדי התיבה האבודה” (הסרט הכי רווחי בארצות הברית ב־1981). בניגוד לבלוקבאסטרים האלה, “אי.טי” הוא דווקא סרט קטן ואינטימי, עם קאסט מצומצם. זה סרט שמתרחש בבית, בשכונה בפרברים, ולא סרט הרפתקאות גדול וחוצה יבשות. חלק גדול מהסרט מתרחש בחדרו של הילד אליוט. במובן הזה “אי.טי” כמעט מזכיר סרט עצמאי. ועדיין הוא היה כאמור הצלחה עצומה.

סטיבן ספילברג (צילום:  ROBYN BECK  Getty Images)סטיבן ספילברג (צילום: ROBYN BECK Getty Images)


הפרמיירה החגיגית של הסרט נערכה בפסטיבל קאן ב־1982, והוא עלה למסכים בארצות הברית ב־11 ביוני. ההצלחה הקופתית הרקיעה שחקים. עם הכנסות של 793 מיליון דולר, לעומת תקציב של 10.5 מיליון, הוא עמד בראש רשימת "הסרטים הרווחיים ביותר בכל הזמנים" – שיא שהחזיק בו במשך 11 שנים, עד ש"פארק היורה" עקף אותו ב־1993, גם הוא סרט של ספילברג. ב־2019 הוגדר "אי.טי" בתור הסרט השביעי ברשימת הסרטים הקופתיים ביותר בכל הזמנים.

“אי.טי” גם מזכיר סרט אינדי במובן הזה שלא היו בו כוכבים: הכוכב האמיתי היה החייזר, ומלבדו רוב הקאסט היה מורכב מילדים. לצדו של החייזר כיכב הילד אליוט, שאותו גילם ילד בן 10 בשם הנרי תומאס. את אחותו הקטנה של אליוט, גרטי, גילמה דרו ברימור בת ה־6 – נצר למשפחה הוליוודית מכובדת, שתהפוך כידוע לכוכבת בעצמה. לספילברג לא היה קשה למצוא אותה, הוא היה הסנדק שלה. הילדים היו הלב של הסרט, וספילברג סיפר שהחליט לצלם את הסצינות לפי סדר כרונולוגי כדי להוציא מהשחקנים הצעירים שלו משחק כמה שיותר אמין מבחינה רגשית.

אבל עם כל הכבוד לשחקנים הילדים, הכוכב של הסרט היה כאמור בובה ממוכנת, שאותה עיצב אמן האפקטים המיוחדים האיטלקי קרלו רמבלדי, שאותו בחר ספילברג לאחר שזכה באוסקר על האפקטים המיוחדים שיצר עבור “הנוסע השמיני” של רידלי סקוט. הבחירה הוכיחה את עצמה, שכן רמבלדי זכה באוסקר גם על “אי.טי”. לקח לו שלושה חודשים ו־1.5 מיליון דולר לבנות את אי.טי, כשתשומת לב מיוחדת הוקדשה לעיצוב העיניים שלו, מתוך הבנה שהן אלה שהולכות לייצר חיבור רגשי עם הצופים.

תווי הפנים של אי.טי עוצבו בהשראת פניהם של המשורר קרל סנדברג, אלברט איינשטיין וארנסט המינגוויי. ובאשר להפעלת הבובה: שני גמדים ונער שנולד ללא רגליים נכנסו לתוך הגוף של אי.טי בסצינות שונות בסרט. את קולו המחוספס דיבבה השחקנית פאט וולש. העובדה שהיא הייתה מעשנת כבדה תרמה לקולה הצרוד.

מפגש חיובי

חייזרים החלו להופיע על המסך ההוליוודי הגדול בעידן הפרנויה הפוסט־מלחמתית של שנות ה־50. פלישה של חייזרים מרושעים היוותה מטאפורה מושלמת לחרדה מפני השתלטות הקומוניסטים על המערב – חרדה שליוותה את ארצות הברית בעידן המלחמה הקרה. זה קרה בד בבד עם תקרית רוזוול המפורסמת, כאשר ביולי 1947 נמצאו שרידים של בלוני ענק ליד העיירה רוזוול‏ שבניו מקסיקו. הטענה הייתה שעב"ם התרסק שם.

החל משנות ה־50 הקולנוע האמריקאי התמלא בצלחות מעופפות, עב"מים וחייזרים. אחד הסרטים המפורסמים בז'אנר היה העיבוד הקולנועי מ־1953 לרומן המדע בדיוני "מלחמת העולמות" של הסופר האנגלי ה. ג'. וולס. הספר, שפורסם בסוף המאה ה־19 ועסק בפלישה של יצורים ממאדים לכדור הארץ, עובד תחילה לתסכית בשנות ה־30 של המאה הקודמת, בכיכובו של אורסון וולס, שגרם להיסטריה אמיתית בארצות הברית, כי אנשים האמינו שמדובר בשידור חדשותי אמיתי. ספילברג בעצמו יצר את הגרסה שלו ל"מלחמת העולמות" ב־2005, בכיכובם של טום קרוז, מירנדה אוטו וטים רובינס.

העניין בעב"מים לא דעך בארצות הברית גם בשנות ה־70. אפילו ג'ימי קרטר הגיש דוח רשמי על כך שראה עב"ם בזמן שכיהן כמושל ג'ורג'יה, כמה שנים לפני שנבחר לנשיא ארצות הברית. על רקע האווירה הזו הוציא ספילברג ב־1977 את סרט המדע בדיוני המפורסם שלו "מפגשים מהסוג השלישי", שלווה בסלוגן "שימו עין על השמיים" (בתרגום חופשי). הסרט סיפר על עובד חשמל בכפר קטן באינדיאנה (ריצ'רד דרייפוס) שפוגש חייזרים ובעקבות כך מפתח אובססיה לנושא.

"מפגשים מהסוג השלישי" של ספילברג נחשב למשמעותי מאוד בתולדות קולנוע המדע בדיוני בגלל האפקטים המיוחדים שבו, אך יותר מכך, הוא היה משמעותי ויוצא דופן משום שתיאר מפגש חיובי עם יצורים מהחלל החיצון. מלבד "היום בו עמדה האדמה" הקלאסי מ־1951 (שקיבל גם רימייק עם קיאנו ריבס), שבו החייזרים באים להזהיר את בני האדם מפני החורבן שהם עתידים להביא על עצמם, מרבית סרטי החייזרים בהיסטוריה גוללו פלישה של חייזרים אכזריים.

את הקו של "מפגשים מהסוג השלישי" המשיך ספילברג ב"אי.טי", שם אי.טי מתגלה בתור החייזר הנחמד ביותר שיכול להיות. אף שהוא נראה מוזר, הוא שובה את הלב בתמימות הכובשת שלו. ספילברג הואשם בזמנו כי גנב את הרעיון לסרט, ואפילו את המראה של אי.טי, מתסריט לסרט הודי בשם "החייזר" של הקולנוען ההודי הגדול סטיאג'יט ריי. הסרט ההוא מעולם לא הופק, אך התסריט הסתובב בזמנו בהוליווד. למרות שרבים הרגישו כי ההאשמה מוצדקת ויעצו לריי לתבוע את ספילברג, הוא מעולם לא עשה זאת. ספילברג מצדו הכחיש כל קשר.

ללא המשך

אולי "אי.טי" הוא סרט על חייזר, אבל יותר מזה, הוא סיפור על התבגרות ועל כוחן של אהבה וחברות; סרט על ילד הגדל בפרברי ארצות הברית ומתמודד עם הגירושים של הוריו, עם הניכור והבדידות שהוא חש בסיטואציה הזאת. כמו החייזר, גם אליוט רוצה לחזור הביתה – לבית שהיה לו פעם, כשהוריו עוד היו ביחד. אליוט ואי.טי הם שתי נשמות אבודות הכמהות לנחמה וביטחון. בסופו של דבר, הם מצילים זה את זה.

"תמיד רציתי לעשות סרט על ילדים כי אני עדיין ילד", אמר ספילברג על "אי.טי" בראיון שנתן ל"ניו יורק טיימס" ב־1982. "אני עדיין מחכה לצאת מנעלי הפיטר פן שלי. אני חושב שקל לי יותר לנהל שיחה על פאקמן ואסטרוביולוגיה עם ילד בן 11 מאשר לנהל שיחה על ניטשה ומלחמת פוקלנד עם מבוגר. למה? כנראה כי אני לא אחראי מבחינה חברתית, ועמוק בפנים אני לא רוצה להסתכל לעולם בעיניים. האמת שלא אכפת לי להסתכל לעולם בעיניים, כל עוד יש בינינו מצלמת קולנוע".

מבקרי קולנוע, תיאורטיקנים ואנשי אקדמיה מצאו לא מעט קווים מקבילים בין דמותו של אי.טי ובין ארכיטיפים מוכרים בתרבות המערב. כך למשל, יש פרשנות של אי.טי בתור פיטר פן, כאשר אליוט הוא אחד הילדים האבודים, ופרשנות של אי.טי בתור ישו. ההקבלה הזאת הצחיקה במיוחד את ספילברג היהודי. “מה אתם חושבים שאמא שלי הייתה אומרת אם הייתי בא אליה ואומר לה: ‘אמא, עשיתי סרט שהוא משל נוצרי’”, אמר בראיון. “יש לה מסעדה כשרה בלוס אנג’לס”. בכל מקרה, אולפני יוניברסל ניצלו את ההקבלה הזאת ועיצבו את הפוסטר המפורסם שבו האצבעות של אליוט ואי.טי נוגעות זו בזו; רפרנס לציור “בריאת האדם" של מיכלאנג'לו על תקרת הקפלה הסיסטינית, שבו האצבעות של אדם ושל אלוהים כמעט נוגעות זו בזו.

כמו כל שובר קופות הוליוודי, כמובן שהיה צפוי שיופק ל"אי.טי" סרט המשך. ספילברג והתסריטאית של "אי.טי", מליסה מתיסון, עבדו על הצעה לסרט המשך זמן קצר אחרי שהסרט המקורי יצא. שמו של סרט ההמשך היה "אי.טי 2: פחדים ליליים", ובו אליוט וחבריו נחטפים על ידי חייזרים מרושעים ומנסים ליצור קשר עם אי.טי כדי שיציל אותם. אלא שאז ספילברג הבין שהוא לא רוצה להפיק סרט המשך, על מנת לא להרוס את החד־פעמיות של "אי.טי" המקורי.

אז סרט המשך ממשי מעולם לא הופק, אך ב־2019 יצא סרט המשך קצר ל"אי.טי", ששימש פרסומת לחברת הטלוויזיה והאינטרנט בכבלים Xfinity. הנרי תומאס – הוא אליוט המקורי – מככב גם בסרטון ההמשך, שאורכו ארבע דקות. בסרטון הוא גדל, יש לו משפחה משל עצמו, ובחג המולד ילדיו מוצאים את אי.טי בחצר ביתם ומזמינים אותו פנימה. "הקהל עומד לקבל כל מה שהוא רוצה מסרט המשך בלי החלקים הבעייתיים שהיו עלולים להרוס את היופי של הסרט המקורי ואת המקום המיוחד שהוא מאכלס בלבם של אנשים", אמר תומאס. ספילברג עצמו תמך בפרויקט. "אני מבין למה ספילברג תמך בפרויקט", אמר תומאס, "היושרה של הסיפור לא הלכה לאיבוד כשסיפרו אותו מחדש".