כשבמאית הקולנוע והטלוויזיה לינה צ'פלין התאלמנה ב־2013 מבעלה, הבמאי סלבה (סטניסלב) צ'פלין שהיה גם שותפה ליצירה, היא הכריזה שלא תעשה עוד סרטים. ברם מי שנחשבת כבכירת הבמאיות והתסריטאיות בישראל לא הצליחה לעמוד בכך, ובימים אלה, בגיל 88 וחצי, היא נמצאת בשלב העריכה של סרטה הרביעי מאז לכתו של בעלה. בד בבד, התבשרה כי בטקס פרסי אופיר הקרוב שייערך ב־18 בספטמבר, יוענק לה פרס מפעל חיים.
צ'פלין נולדה בוולדיווסטוק שבסיביר להורים מהנדסים. בהיותם מגויסים במלחמת העולם השנייה, היא עברה את ילדותה בבית יתומים. "כבת להורים חסרי זיקה לאומנות, לא חלמתי על קולנוע", היא מספרת. "עד כדי כך הייתי רחוקה מהתחום, שבמקום להביט דרך העדשה של מצלמה, ניסיתי להביט דרך הידית".
בלימודי הכימיה שלה, כשכבר הייתה בדרך לדוקטורט, הכירה את סלבה צ'פלין, אז בוגר האקדמיה לקולנוע במוסקבה. "סלבה שינה לי את החיים", היא מספרת. "הלכתי איתו לסרטים וקינאתי בעיסוק שלו עם כל הזוהר שיש בו. כיהודייה, לא בקלות אפשרו לי לעבור ללימודי קולנוע. כשסיימתי אותם, באנטישמיות שהייתה ברוסיה לא היו לי התנאים הדרושים לבימוי סרטים עלילתיים, אז פניתי לכיוון הדוקומנטרי והתאהבתי בו", היא מעידה. "'בדוקומנטרי מציגים עובדות ומשקרים פחות מאשר בפיצ'רים', כך סלבה היה אומר".
אחד הסרטים התיעודיים שביימה בברית המועצות, לאחר שסיימה את לימודיה בבית הספר הגבוה לקולנוע במוסקבה, היה על מיכאיל ברישניקוב, מי שהיה הרקדן הראשי של בלט קירוב, ש"שיחק אותה פרימה בלרינה ועשה לי המון קפריזות", לדבריה. "הסרט הוחרם על ידי השלטונות כשברישניקוב ערק ב־74' אל החופש - ומכל העבודה שהשקעתי בו לא נשאר זכר", היא מספרת.
ב־76' עלו בני הזוג צ'פלין לישראל בעקבות חברים, לאו דווקא מתוך ציונות, למרות בקשת אביו של סלבה שהם לא ינטשו את אמא רוסיה. לדברי צ'פלין, החופש שהיא טעמה, כשהורשתה לרגע לחצות את מסך הברזל ולצאת לוורשה לצורך הפקת סרט על יחסי הגומלין בין המשורר הרוסי אלכסנדר פושקין לבין הסופר והמשורר הפולני אדם מיצקביץ', תרם להגעתם הנה.
לדבריה, כאן ציפתה להם קליטה חלקה. עודד קוטלר, בהיותו מנהל מחלקת הדרמה של הטלוויזיה, ארגן לסלבה משרת בימוי שם, בעוד צ'פלין ביימה באופן עצמאי סרטים תיעודיים. "תמיד הייתי עצמאית ואף פעם לא קיבלתי משכורת קבועה", היא אומרת.
אלא שמבחינה מקצועית היא לא התקבלה בארץ עם שטיח אדום. "למרות הסרטים הדוקומנטריים שביימתי בברית המועצות, כאן נאלצתי להתחיל בבימוי של כתבות קצרות, אפילו של שלוש דקות. היה לי די קשה להצטמצם בהן", היא נזכרת. "אבל על רקע תעשיית הקולנוע שהייתה אז בישראל, לא התלוננתי".
מתחילת דרכה בארץ גילתה צ'פלין תעוזה כשלקחה על עצמה התמודדות עם נושאים רחוקים מעולמה. כך למשל בסרט הטלוויזיה "זהר המלך", שהתבסס על הצגת הלהיט "המלך" על זהר ארגוב, שהוצגה בבית ליסין בכיכובו של מתי סרי. "כמי שבאה מברית המועצות, המוזיקה המזרחית הייתה מאוד זרה לי", היא מספרת. "מה עושים? נסעתי לתחנה המרכזית הישנה בתל אביב וקניתי שם את כל הקלטות של זהר. שמעתי אותן מסביב לשעון גם אם שכנים שלי בטח חשבו שהשתגעתי. דווקא מאוד התאהבתי בשירה של זהר ואולי הרגישו זאת בסרט, אבל אחרי שגמרתי את העבודה עליו, לא אומר שהשירים שלו הם המוזיקה שאני שומעת היום".
בני הזוג צ'פלין יצרו יחד את "ישראל השנייה", הפרק ה־12 בסדרה "תקומה", שעסק במחאה העדתית ובתרומתה למהפך הפוליטי של 77'. "דווקא רצו שנביים את הפרק על יחסי חילונים ודתיים", היא מספרת. "כעולה חדשה, הנושא היה לי אז מסתורי ולא ברור. אבל הרבנים לא היו מוכנים לדבר עם אישה. מכיוון שהסדרה הייתה מבוססת במידה רבה על ראיונות, הייתי צריכה לוותר. אז פגשתי במסדרונות הטלוויזיה את הבמאי לוי זיני וסיפרתי לו על מה שקרה. על המקום הוא אמר שהוא - ממוצא מרוקאי - קיבל משימה לביים פרק על מרוקאים, ונמאס לו. אז קיבלתי את ההצעה שלו להתחלף בפרקים, וכך היה, למרות מחאות של גורמים כמו 'הקשת המזרחית' איך נותנים לרוסייה לעשות את הפרק עליהם".
בהמשך צ'פלין המשיכה להפתיע עם סרט תיעודי על לוחמות הפלמ"ח וסרט תיעודי על נתיבה בן־יהודה, שיש המחשיבים אותה כפלמ"חניקית המפורסמת ביותר. "אפשר לומר שדי למדתי על ההיסטוריה של המדינה הזאת מהסרטים שעשיתי, שתרמו לקליטה שלי בארץ", אומרת לינה. "עם נתיבה, טיפוס אורגינלי ונון־קונפורמיסטי ברמות, היה לי מפגש מרתק במיוחד".
גם בסרטים העלילתיים שהיא יצרה עם סלבה - כמו "חצוצרה בוואדי", על פי ספרו של סמי מיכאל, ו"היה או לא היה", על סיפור אהבתם של חנה רובינא ואלכסנדר פן – היא לא הלכה על המובן מאליו. לצורך יצירת הסרט התיעודי "יואל, ישראל והפשקווילים" היא חדרה ללב שכונת מאה שערים בירושלים. "זה סרט על איש נטורי קרתא, שהיה לו האוסף הגדול ביותר של פשקווילים", היא מתארת. "אני מכירה אספנים. יש מהם כאלה שמוכנים למכור אפילו את האבא ואת האמא שלהם כדי להשוויץ באוסף שלהם. בשביל זה אותו אספן היה מוכן לדבר איתי, אבל מבלי שהמבט שלו היה מופנה אליי".
התרעות פיקוד העורף