"נהג מונית" (נטפליקס)
אחד הסרטים הטובים בכל הזמנים, ולכן מן הסתם גם אחד הסרטים הכי טובים שזמינים כעת בקטלוג של נטפליקס, או בכל מקום אחר.
מבין כל שיתופי הפעולה של הבמאי מרטין סקורסזה והכוכב רוברט דה נירו, זה הגדול מכולם. “נהג מונית" יצא ב־1977 והוא סרט שמגדיר תקופה, את שנות ה־70 בארצות הברית, אבל הוא גם סרט שממשיך להשפיע עד היום. אין הרבה סרטים שעדיין מהדהדים כמוהו. “ג'וקר", למשל, נעשה בצלמו וברוחו.
דה נירו מגלם כאן גבר בשם טרוויס ביקל, שלחם במלחמת וייטנאם וכעת נוהג ברחובות ניו יורק עם המונית שלו, ומשוטט בהם בגפו. אין לו יום ואין לו לילה, אין לו עם מי לדבר ואין לו ייעוד בחיים, עד שהוא פוגש פרוצה בת 12, בגילומה של ג'ודי פוסטר בתחילת דרכה, ומחליט לגאול אותה וגם את עצמו. הדרך לכך כוללת רצף אינסופי של סצינות אייקוניות וציטוטים פולחניים.
הרבה שמות גדולים מעורבים בסרט, וכולם בשיאם כאן. לא רק סקורסזה ודה נירו, אלא גם התסריטאי פול שרדר, המלחין ברנרד הרמן והצלם מייקל צ'פמן. צפיתי ב"נהג מונית" שוב לפני כמה שנים, בעותק מחודש בקולנוע פריזאי, ונפעמתי מעוצמת החוויה. שבו על הספה, תלחצו פליי, כבו את הטלפונים, ותצטמררו גם אתם.
"הולכת רחוק" (דיסני פלוס)
דיסני פלוס ידועים בעיקר בגלל סרטי הקומיקס והאנימציה שיש בשירות הסטרימינג הזה. אך אם חופרים עמוק, מגלים כי מסתתרות בו גם לא מעט דרמות וקומדיות, עם שחקנים בשר ודם ובלי אפקטים, שפונות לקהל בוגר.
המבחר לא רע בכלל. עד כדי כך שקשה לבחור מתוכו. בחרנו ב"הולכת רחוק" בגלל נסיבות לא משמחות. היוצר שלו, ז'אן־מארק ואלה הלך לעולמו מוקדם יותר השנה בטרם עת, והותיר אחריו מורשת עשירה שכללה את הסרט הזה, סרטים נפלאים אחרים כמו “קרייזי" וגם את הסדרה “שקרים קטנים גדולים".
“הולכת רחוק" הוא עיבוד לספרה של שריל סטרייד - אמריקאית שהתגרשה מבן זוגה, שכלה את אמה, התמכרה להרואין ולסקס מזדמן ואיבדה כל תקווה או רצון לחיות, עד שהחליטה לברוא את עצמה מחדש דרך הרפתקה: ב־1996 יצאה לצלוח את שביל הרכס הפסיפי שבין קליפורניה לאורגון, וצעדה לבדה את אלפי הקילומטרים המפרכים עד שגאלה את נשמתה.
את סטרייד מגלמת ריס ויתרספון, שלאחר מכן שיתפה פעולה עם הבמאי גם ב"שקרים קטנים גדולים", וכאן עשתה את אחד מתפקידיה הקולנועיים המשובחים ביותר. ואלה, שתמיד הפליא לעבוד עם שחקנים ושחקניות, היטיב לשתף פעולה גם עם הכוכבת הבלונדינית. הוא גם הוציא את המיטב מהנופים שעמדו לרשותו, וכמיטב המסורת שלו, עיצב ל"הולכת רחוק" פסקול שמיימי. הסרט המרגש והבלתי נשכח הזה הוא מצבה לכישרון שלו.
"ברוקלין" (דיסני פלוס)
זוכרים את הימים היפים האלה, שבהם סרטים היו רצים כאן בקולנוע במשך חודשים, צוברים מומנטום משבוע אחד למשנהו בזכות אפקט ה"מפה לאוזן", וממלאים אולמות בלי שאף אחד יחכה לראות אותם בבית? הימים האלה לא כל כך רחוקים. הם נמשכו עד לא מזמן והסתיימו רק בגלל הקורונה, ובגלל שירותי הסטרימינג שעליהם אנחנו כותבים כאן.
אם “ברוקלין" היה יוצא היום, אז בדיוק כמו “בלפסט" בשנה שעברה, הוא היה מתקשה למכור יותר משלושה כרטיסים. לפני בסך הכל שבע שנים, לעומת זאת, הוא הפך כאן לשובר קופות - ובצדק. זה סרט נפלא. הסרט מבוסס על ספרו של קולם טויבין. ניק הורנבי כתב את התסריט, ג'ון קרואלי ביים, וסירשה רונאן מככבת בתפקיד הראשי, כצעירה אירית המעתיקה את מגוריה לניו יורק בתחילת שנות ה־50. התוצאה היא מלודרמה חכמה, מורכבת ובעיקר מרגשת להפליא על חוויית ההגירה - נושא אוניברסלי ועל־זמני, שהיה רלוונטי לפני מהפכת הסטרימינג ויישאר כזה גם אחריה.
“ונום 2" (נטפליקס)
ולסיום נחזור לנטפליקס, עם הסרט הכי טרי בתפריט ההמלצות שלנו - הוא עלה לאקרנים בסך הכל לפני שנה. אחת מנקודות התורפה של נטפליקס היא חזית סרטי הקומיקס - אין ברשותה הסרטים של מארוול, שנמצאים אצל דיסני פלוס, אבל בגלל סיבות חוזיות מורכבות שלא ניכנס אליהן כרגע, יש כמה סדרות סרטי קומיקס שכן נמצאות אצלה, למשל “ונום".
הסרט הראשון בסדרת “ונום" היה קטסטרופה. הסרט השני, “ונום 2", התגלה כאחת ההפתעות המרנינות של השנה החולפת, ובאופן ביזארי גם כאחת הקומדיות הרומנטיות החמודות של השנה. למי שלא צפה בסרט הראשון, נזכיר את העלילה: טום הרדי מגלם עיתונאי המאבד את עבודתו, את ביתו וגם את אהובתו, בגילומה של מישל וויליאמס, אך מרוויח חבר חדש - טפיל בשם ונום, שהוא הופך לפונדקאי שלו.
השניים נאלצים לגור יחדיו, ומתגלים כמעין גרסה חולנית של “הזוג המוזר". מצד אחד עומד איש התקשורת הרגיש והאידיאליסט, ומצד אחר - ונום, שלא מפסיק לזעוק בקול מפלצתי על הרצון שלו לטרוף אנשים. הפרק השני מתאר כיצד השותפות מתפרקת. ונום יוצא לחופשי ושמח על כך, אך במהרה דרכיו שוב מצטלבות באלה של חברו משכבר הימים. זה קורה כאשר העיתונאי נלכד ברשתו של רוצח סדרתי, שמגלה כלפיו פיקסציה מוזרה, ומטפח עם הזמן טפיל משלו, מסוכן הרבה יותר. הדרך היחידה לעצור אותו תהיה אם שני השותפים לשעבר יאחדו כוחות מחדש.
דרך הקשר שמתאחה ומתהווה בין העיתונאי והטפיל, עוסק הסרט בחשיבותם של הזוגיות ושל החיים המשותפים. דרך העימות בין השניים לרוצח הסדרתי ומי שהוא מנסה לאחסן, ההמשכון גם עוסק בחשיבותו של הקשר הסימביוטי, ומראה למה הוא נעלה הרבה יותר מקשר שאינו כזה, ובאופן כללי ניצב בתור כוח־על שדבר לא יעמוד בפניו.
רוב הסרטים ההוליוודיים, כידוע, הציגו זוגיות הטרו־נורמטיבית, אך “ונום 2" חותר תחת זאת. מי אמר שחיים משותפים חייבים להיות בין בחור ובחורה? הוא שואל. הם גם יכולים להיות, כפי שרואים כאן, בין אדם וטפיל.