במלאת 40 שנה למותו: בחזרה לסיפורו של השחקן לואי דה פינס

חזרנו אל סיפורו של השחקן הצרפתי ואחד הקומיקאים הגדולים בעולם שחרש את רחובות פריז בתקווה להשיג איזושהי עבודה במשחק עד שבגיל 50 הגיעה הפריצה הגדולה

דודי פטימר צילום: דודי פטימר
לואי דה פינס
לואי דה פינס | צילום: Marisa Rastellini
5
גלריה
דה פינס במסעדה הגדולה
דה פינס במסעדה הגדולה | צילום: צילום מסך

“המגרעה הגדולה שלי היא הביישנות, לא הצלחתי להיפטר ממנה", אמר. “אני מסמיק בכל הזדמנות. אני מזיע. אני ממלמל דברים בלתי ברורים ולעתים חש דחף פתאומי לקום ולברוח. בתוככי עצמי הנני גבר עצוב, ואם אני מצליח כקומיקאי, הרי זה משום שאני מנסה נואשות להשתחרר מעצבות פנימית זו. אם לעתים אני תוקפני, הרי זה בשל הביישנות".

חיקויים ליד הפסנתר

השוטר מסן טרופז
השוטר מסן טרופז | צילום: צילום מסך

בשנת 64' צילם דה פינס שלושה סרטים מצליחים: “השוטר מסן טרופז", “הקאדילק הלבן" “פנטומס". “'הקאדילק הלבן' הביא הכי הרבה צופים מבין השלושה ובישר את תחילת תקופת הזוהר שלו", אומר ד"ר אמית. בשנת 66' שיחק לצד בורביל בסרט “האנגלים באים, האנגלים באים", על מלחמת העולם השנייה. “זה היה הסרט הקומי הראשון שנעשה על המלחמה, קצת יותר מ־20 שנה אחרי שהיא הסתיימה והפצע היה עדיין פתוח", אומר ד"ר אמית. “הכל נעשה מתוך אנושיות וטוב לב, ולא מתוך מחאה נוקבת. הקהל בא בהמוניו לסרט למרות שהביקורות קטלו אותו. בכלל, הביקורות קטלו כל סרט שלואי שיחק בו. טענו שהסרטים שלו מטופשים, נחותים ותת־רמה - הוא לקח את זה ללב".

“האנגלים באים, האנגלים באים''
“האנגלים באים, האנגלים באים'' | צילום: צילום מסך
לואי דה פינס עם אשתו
לואי דה פינס עם אשתו | צילום: ledauphine

חצי מיליון דולר

לא מעמיד פני כוכב

תגיות:
לואי דה פינס
/
מעריב סופהשבוע
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף