ב-1993 "נינטנדו" נתנו אור ירוק להפקת סרט על בסיס הדמות של הכוכב שלהם – מריו. הסרט היה "ניסוי כלים" לראות אם יש להם מה לחפש בתחום הסינמטי, וזה הסתיים בצורה כזו מרה שעד לפני שלוש שנים הם לא ניסו את האופציה הזאת שנית.
לפני שלוש שנים "פוקימון: הבלש פיקאצ'ו" יצא לקולנוע וכנראה שכנע את קברניטי "נינטנדו" שיש על מה לדבר. והם דיברו מהר, כי הינה יוצא סרט אנימציה, משובץ בהרבה כוכבים, על האחים השרברבים.
הסרט מתאר את ההרפתקאות של מריו (כריס פראט) ולואיג'י (צ'ארלי דיי) ביקום של המשחק, בזמן שבאוזר (ג'ק בלאק) מנסה להשתלט על ממלכות שכנות בעולם שלהם. במאמץ לעזור לנסיכה פיץ' (אניה טיילור ג'וי) להגן על ממלכת הפטריות, הם הולכים לגייס את דונקי קונג (סת' רוגן).
פשטות העלילה נועדה לאפשר לסרט להיות סרט ילדים קלאסי, ולשים את הדגש יותר עם ההידמות של הסרט למשחקים. הסרט נעשה בשיתוף פעולה מלא עם חברת "נינטנדו" ונראה שהם לא פספסו אף רפרנס או סאונד בייט שקשורים למשחק. גם מי שלא מכיר אף דמות מהדמויות שעל המסך יוכל להנות מהסרט, אבל מי שיצא לו לשחק טיפה במשחק הזה מתישהו, יהנה מאוד מאזכורים למשחקים ספציפיים – למשל "מריו גו קארט". לכל דמות של מנגינת נושא שקשורה אליה, והמנגינות האלה מלוות את ההתרחשויות בסרט בצורה מושלמת.
כשהוכרז שכריס פראט יהיה מריו הרשת געשה מדאגה לאיזה מבטא מוגזם יביא השחקן לדמות. אני שמח לספר שפראט הוא מריו מצוין. הוא מבין את מריו ומדבב אותו בצורה טבעית לגמרי. הכימיה שלו עם צ'ארלי דיי גם טובה. ג'ק בלאק גונב את ההצגה לקטע אחד בסרט (ועוד אחד תוך כדי הקרדיטים בסוף הסרט) ואפילו סת' רוגן, שלעיתים יוצא מוגזם בסרטים, נשמע כאן מעולה.
הסרט הוא מחווה מלאת עומק לאלה שאוהבים את המשחקים, אבל גם סרט טוב לילדים שלא הספיקו להכיר את הדמויות. החיסרון היחיד שלו הוא שהוא לא מענין מספיק למבוגרים שכנראה ילוו את ילדיהם לאולמות הקולנוע, אבל החדשות הטובות כאן הן שאורך הסרט הוא שעה ו-32 דקות.