הכוריאוגרפיה של הקרבות בסרט היא לא פחות מעוצרת נשימה. לי מציג שליטה מוחלטת בגופו, עם תנועות מהירות ומדויקות שקשה להאמין שהן אפשריות (גם בסטנדרטים של סרטי אקשן עכשוויים). סצנת הקרב המפורסמת בחדר המראות היא שיא אמנותי ואקשני שמכילה אסתטיקה ויזואלית מרהיבה.
סצנה זו מדגימה היטב גם את האיכות הגבוהה של עבודת הסאונד. השילוב בין הדי הקולות, צליל שבירת הזכוכיות והמוזיקה המתגברת יוצר מתח וריגוש שמעצימים את החוויה הוויזואלית, אך על נושא זה נרחיב בהמשך. מעבר ליכולותיו הפיזיות, לי מפגין נוכחות מסך כובשת. הוא מצליח להעביר עוצמה וכריזמה גם ברגעים השקטים יותר, ומעניק לדמותו עומק שחורג מעבר לסטריאוטיפ של גיבור האקשן התבניתי שסרטים רבים בז‘אנר חוטאים בו.
עם זאת, יש לציין כי העלילה עצמה לעתים פשטנית, והדמויות המשניות לא תמיד מפותחות באופן מלא. אך חסרונות אלה מתגמדים לנוכח הכריזמה של לי והמטרה שלשמה הסרט נעשה. הסרט ידוע בעיקר בזכות הכוריאוגרפיה של הקרבות וכריזמת הכוכב ברוס לי. אך מאחורי הקלעים של יצירת מופת זו מסתתרת עבודת סאונד מרשימה לא פחות, אשר תורמת רבות לחוויה הקולנועית הכוללת.
אך לא רק המוזיקה ראויה לציון. הקפדה יתרה ניתנה לאפקטים הקוליים של תנועות הלחימה. כל אגרוף, בעיטה או תנועת יד מלווים באפקט קולי מדויק היוצר תחושה של עוצמה ומהירות שעומדת במבחן הזמן גם היום.
אחד האלמנטים המרשימים ביותר הוא השימוש בשקט. ברגעים מסוימים, במיוחד לפני פרצי אלימות, יש שימוש מכוון בהשתקה כמעט מוחלטת של פס הקול, מה שיוצר מתח ומגביר את האימפקט של הפעולה שמגיעה מיד אחר כך. עבודת הסאונד ב“דרקון" היא דוגמה מצוינת לאופן שבו אלמנטים קוליים יכולים להעצים את החוויה הקולנועית. היא תורמת רבות ליצירת האווירה, המתח והאנרגיה שהפכו את הסרט לקלאסיקה בז'אנר שלו.
התרעות פיקוד העורף