סזאר ניחן בכוח יוצא דופן - היכולת להקפיא את הזמן לחלוטין, כאילו לחץ על כפתור "השהה" עבור כל המציאות. כתוצאה מכוחו הייחודי, סזאר המציא חומר מהפכני בשם "מגלון". חומר זה, בעל תכונות על-טבעיות, אמור לשמש אותו בהגשמת חזונו. מגלופוליס נועדה להיות הפתרון המושלם לכל הבעיות המאפיינות את עיר מגוריו הנוכחית, "רומא החדשה". עיר זו היא יצירה היברידית המשלבת אלמנטים של ניו יורק המוכרת לנו, גרסה אלטרנטיבית שלה, ומאפיינים של רומא העתיקה.
קופולה, שידוע ביכולתו ליצור עולמות קולנועיים עשירים כמו ב“אפוקליפסה עכשיו“, מפגין כאן שליטה מלאה בכל היבט של האסתטיקה הקולנועית. הוא משלב בצורה מבריקה אלמנטים של פוטוריזם, ארכיטקטורה מודרנית ויוצר עיר שהיא בו-זמנית: מוכרת, זרה, מפתה ומאיימת.
אותם תיעודים מגיעים לאחר תחקיר של The Guardian שחשף התנהגות לא הולמת של קופולה על הסט באטלנטה, במהלך צילומי סצנה סוערת במועדון לילה. לפי הדיווח, הבמאי התהלך בין הניצבות, חלקן "ללא חלק עליון או לבושות באופן מינימלי", חיבק כמה מהן ונישק אחרות על הלחי. על פי מקורות, קופולה טען מצידו כי המטרה הייתה "להכניס אותן לאווירה". דובר מטעמו של קופולה בחר שלא להתייחס לסרטונים שפרסם המגזין, ומסר בתגובה כי "ידיעה זו דווחה בעבר".
סרטו של קראקס “אנט“ (2021) ו“מגלופוליס“, למרות השוני הרב ביניהם, חולקים מספר מאפיינים משמעותיים המציבים אותם בקטגוריה של יצירות קולנועיות שאפתניות ויוצאות דופן. מעבר לעובדה ששניהם בכיכובו של דרייבר, הם גם מציגים חזון אמנותי ייחודי ואפוסי של הבמאים שלהם.
קופולה ב"מגלופוליס" יוצר עולם עתידני מורכב, בזמן שקראקס ב"אנט" מביא לחיים אופרת רוק סוריאליסטית. בעוד ש"מגלופוליס" מתמודד עם נושאים כמו שחיתות פוליטית ואי-שוויון חברתי, "אנט" עוסק בנושאים כמו תהילה, אובססיה ומערכות יחסים רעילות. שני הסרטים ארוכים יחסית ומורכבים נרטיבית, דורשים מהצופה תשומת לב וסבלנות רבה עד רמה שנדמה שמטרת הבמאים היא להתיש את הצופה.
"מגלופוליס" ו"אנט" מייצגים קולנוע אומנותי ומאתגר. שניהם מדגימים את הנכונות של במאים ותיקים ומנוסים לקחת סיכונים, לדחוף את גבולות המדיום הקולנועי ומזמינים את הצופה למסע קולנועי יוצא דופן, גם אם לא תמיד קל לצפייה או להבנה מיידית. "מגלופוליס" הוא סרט שדורש מהצופה להיכנס אליו בראש פתוח, להתמסר לחוויה הטוטאלית שהוא מציע. זהו סרט שמזמין צפייה חוזרת, למי שמסוגל.
לא ניתן להתעלם מהעובדה שהסרט הזה הוא תוצר של תהליך יצירה ארוך במיוחד. ניכר שקופולה השקיע בו את כל ניסיונו, תשוקתו, ומחשבותיו על קולנוע, חברה, וטבע האדם. יש משהו מרגש בצפייה בסרט שהוא פרי חזון של עשרות שנים. כאשר הוצג בתחילת הסרט הלוגו של "American Zoetrope" שהוקם על ידי קופולה בסוף שנות ה-60, התרגשתי.
"מגלופוליס" הוא בבירור סרט אישי מאוד עבורו, ואפשר לחוש את המסירות שהושקעה בו. הסרט אומנם אינו מושלם, אך הוא בהחלט ראוי לצפייה עבור כל חובב קולנוע. במובנים רבים "מגלופוליס" מרגיש כמו סיכום של הקריירה המפוארת של קופולה. אם אתם מוכנים להתמסר לחוויה הקולנועית הייחודית שקופולה מציע, תמצאו כאן המון יופי.
התרעות פיקוד העורף