סולנייה, שהתמחה בעבר בסרטי מתח אלימים, מפתיע הפעם בגישה מאופקת יותר. "רבל רידג'" אמנם משתמש בנוסחה המוכרת של זר המגיע לעיירה ומתעמת עם הרשויות המקומיות (כמו ברמבו הראשון "משחק הדמים"), אך מצליח לרענן אותה באמצעות בחירות תסריטאיות מקוריות ובימוי שונה מהמצופה.
הסרט נפתח בסצנה שנועדה לתסכל את הצופה: טרי נעצר על ידי שוטרים מקומיים ללא סיבה נראית לעין. הם מחרימים לו סכום כסף גדול, שאותו הביא כדי לשחרר את בן דודו בערבות. מכאן מתחיל מסע של זעם וחוסר אונים מול מערכת משפטית מושחתת.
אחד היתרונות הבולטים של הסרט הוא הדרך בה הוא מטפל בנושא ה-”civil forfeiture“, פרקטיקה שנויה במחלוקת המאפשרת למשטרה להחרים רכוש ללא הוכחת אשמה. סולנייה משלב את הנושא הזה באופן אורגני לתוך העלילה, ומשתמש בו ככלי להעברת ביקורת על מערכת אכיפת החוק.
הבחירה בגיבור אפרו-אמריקאי מוסיפה רובד נוסף למתח הגזעי המרומז בסרט. למרות שהנושא לא נדון בגלוי, הוא מרחף מעל כל אינטראקציה בין טרי לבין השוטרים הלבנים. זוהי דוגמה טובה לאופן שבו הסרט מצליח להעביר מסרים חברתיים מבלי להיות דידקטי מדי.
יצירת המתח באמצעות ציפייה היא ברמה עילית כאן. הסרט בנוי כמו סיר לחץ, כאשר אנחנו רק מחכים לרגע שבו טרי יישבר וייצא מכליו. כשהאלימות סוף סוף מתפרצת, היא אפקטיבית במיוחד בזכות האיפוק שקדם לה.
התרעות פיקוד העורף