בתקופה המשוגעת שפקדה אותנו ונמשכת כבר למעלה משנה, ואולי אפילו לפני כן, אם כי בהילוך איטי יותר, היינו כמעט כולנו מוקפים במימרות טחונות עד דק כמו "תאהב את מי שאתה" ו"להודות על מה שיש", עד כדי כך שהפופולריזציה שלהן הפכה אותן לקלישאות זולות בעלות אמת מפוקפקת. ואולי בעולם שלכל אחד אמת משלו, יש שיגידו אמת אלטרנטיבית, אין צורך בלקחת בכובד ראש את האמירות, הפתגמים או חצאי ההגיגים מהסוג הזה.
ובכל זאת, בימים טרופים ייתכן וצריך להוציא את הקלישאות הזולות מהמגירה. אני נושאת תחושה גדולה ומתמשכת שבה הציבור הישראלי הכה חם, סחבק, עט ומתלהט שלנו לבש לפתע מאז ה-7 באוקטובר פנים אחרות. הוא מבולבל, מדוכא וממורמר ונראה כאילו כל איש מתוכו שרוי בהתכנסות פנימית, בבועה דקיקה, אך כזו שלא מאפשרת את מגע האצבע הקליל שינפץ אותה. הפעם, זה באמת מרגיש קשה יותר.
התרעות פיקוד העורף