אבל פתאום נגלו אליי פניה מ"מאדאם ווב" שעלה לא מזמן לנטפליקס, והחלטתי שאסור לי לפספס. למרות שעל פניו הבנתי שהסרט לא ימצא חן בעיניי בלשון המעטה. לא ידעתי עד כמה.
זה סוג של ספין אוף ביקום של מארוול, שהוא בכלל בעולם של ספיידרמן. דקוטה ג'ונסון היא קנסדרה ווב הפעם, פרמדיקית שעל הדרך יודעת גם לראות את העתיד. היא מגלה שחוקר זדוני מנסה לתפוס שלוש נשים, אז היא מחליטה להצטרף אליהן ולתקן את העבר באמצעות העתיד. או ההפך. לא הבנתי כל כך.
איך שלא אסובב את זה, הסרט לא טוב. ברמה שאם חמישים גוונים היה כה גרוע, לעולם לא היינו פוגשים את כריסטיאן ולומדים אודות סודותיו האפלים. מדובר בניסיון ליצור עוד סרט גיבורי על, אבל עם עלילה שבאופן אבסורדי ממש לא מצליחה לתכנן קדימה. ומה יותר משכנע מג'ונסון, כוכבת הסרט עצמו, שהודתה שהכישלון שלו בקופות ממש לא הפתיע אותה? בריאיון לאחר יציאת הסרט, טענה באופן די ברור שהמנהלים הבכירים בהוליווד מזלזלים באינטיליגנציה של הקהל, וזה בהחלט מאוד ניכר כאן. בקיצור, אם בא לכם משהו שירצד מולכם על המסך זה בסדר, אבל לא יותר.
הסרט הנ"ל הוא לא יותר מקליל, והוא ממש לא הולך לשנות את חייכם. מה כן יש בו? הוא קצר (84 דקות בלבד), הוא סוגר פינה לצד אוכל טעים ממשלוח שאתם אוהבים ומשהו כיף לשתות, והוא יכניס בכם את רוח חג המולד שבקושי קיימת בארצנו. וחבל, כי אין כמו רוח חג כדי לברוח קצת אל מציאות אחרת.
התרעות פיקוד העורף