עמיחי עצמו הוסמך לרבנות והתעקש לכהן כרב קונסרבטיבי ולא רפורמי. כל זה נשמע אולי כמו ביוגרפיה של מישהו שישחה עם הזרם, אבל זה ממש לא ככה.
לאו־לביא גדל בישראל וגם שירת בצה"ל, אבל אחרי שהתקשורת הישראלית הוציאה אותו מהארון ללא הסכמתו בתחילת שנות ה־90, הוא עבר לניו יורק והמציא את עצמו מחדש - בתחילה כדראג קווין בדמותה של אלמנה חרדית שמוצאה הונגרי. היא אף התארחה בתוכנית האירוח של ראש הממשלה לעתיד יאיר לפיד והחמיאה לו על הגנים ההונגריים שלו.
לאחר מכן הפך למנהיג קהילתי בולט בניו יורק, וייסד אירועים שחגגו את היהדות בצורה תיאטרלית, חצופה ופרועה. כעת, הוא רב שמציע חזון חדש, ומנוגד לחלוטין לתכתיבים האורתודוקסיים.
רבים בסביבתו טוענים, לעיתים בנימוס ולעתים פחות, שהיהדות צריכה גבולות - אחרת מה הטעם? אך אצל לאו־לביא הגבולות הללו גמישים עד מאוד. הוא מחתן זוגות בני אותו מין, גם כשאחד מהם לא יהודי ולא מתגייר, ומביע הזדהות עם הקורבנות הפלסטינים בעזה, אז ועכשיו. בישראל הוא תמך בנשות הכותל, ובאמריקה השתתף בהפגנות של מחאת Occupy Wall Street.
במישור אחד, הסרט הוא דיוקן של לאו־לביא, שמצליח לכבוש את הקהל בזכות האישיות הכריזמטית שלו. בסרט מרואיין גם אחיו בנימין, דמות מוכרת בתקשורת ובציבוריות הישראלית, שעומד כעת בראש מיזם 929 - תנ"ך ביחד. הוא מייצג מטבע הדברים יהדות שונה לחלוטין מזו של אחיו, אבל בכל זאת הסכים להופיע בדוקו הזה, ומדבר באיפוק ובכבוד רב. הנה דוגמה איך אפשר להאמין בדברים שונים לחלוטין ובכל זאת לא לפתוח במלחמת אחים.
במישור אחר, הסרט הוא קריאת תיגר על הממסד החרדי. לאו־לביא אומר כי בעוד 30 שנה רוב היהודים בעולם יהיו אורתודוקסים, מה שלדבריו יביא לסופה של היהדות כפי שאנחנו מכירים אותה. הוא משוכנע שאפשר להמציא אותה מחדש ובכל זאת לשמור על המורשת והמסורת שלה - או כדבריו, לא לשפוך את התינוק עם המים.
ברור גם באיזה מחנה הקהל שנכח בהקרנת הבכורה הניו־יורקית, שבה הייתי בזמנו גם אני. האולם היה מלא עד אפס מקום - מאות אנשים - והם הריעו לגיבור הסרט ולחזון שלו. בשלב מסוים בדוקו הזה, לאו־לביא מדבר על התנגדותו ל"אחיזה" של האורתודוקסים ביהדות, והתקרה כמעט קרסה מרוב מחיאות כפיים.
בשיחה אחרי ההקרנה, הוא אמר שאפשר גם לבכות על מה שקרה ב־7 באוקטובר וגם לבכות על ההרס והרעב בעזה, והדברים זכו לתשואות גם כן. והיו גם צחוקים, כשהסביר למה הוא לובש סגול - “יש אי־הבנה לגבי הביטוי ‘עם סגולה'. זה לא בהכרח אומר שאנחנו העם הנבחר. אולי המשמעות היא שאנחנו צריכים ללבוש סגול".
הבכורה הניו־יורקית של “מלכת השבת" הייתה חוויה עוצמתית, אפילו רוחנית, אבל צריך להודות שהסרט וגם לאו־לביא הטיפו למקהלה, מול קהל ליברלי ואוהד שמסכים עם העמדה שלהם לגבי היהדות האורתודוקסית. סביר להניח שהמפגש שלו עם הקהל בישראל יהיה מגוון יותר, מורכב יותר ומאתגר יותר.
ורגע לפני חשיפתו בישראל, עוד מילה על הקרנת הסרט בניו יורק. גיאוגרפית, היא התקיימה באולם קולנוע באיסט וילג', שהיה בית לתיאטרון היידי בניו יורק בין שנות ה־20 לשנות ה־40. כרונולוגית, היא התרחשה בשנה שבה ניו יורק חוותה תקריות אנטישמיות מזעזעות בחומרתן, שכמותן לא ראינו שנים.
מדהים לחשוב על כל הרבדים שיש בסרט ובהקרנות שלו - בין התפוח הגדול לעיר הקודש, בין יהדות במגננה ויהדות במתקפה, בין יהדות שנכחדה ויהדות שמנסה להמציא את עצמה מחדש.
הסרט יוקרן בסינמטק ירושלים במסגרת פסטיבל הקולנוע היהודי, בראשון, 29.12, ב־19:00, ובשני, 30.12, ב־15:00. כמו כן, הוא יוקרן בסינמטק תל אביב בשלישי, 31.12, ב־18:00. כרטיסים ניתן וכדאי להזמין כבר עכשיו.
התרעות פיקוד העורף