בגיל 94, איסטווד ככל הנראה מסיים את הקריירה שלו בסרט שאינו שאגה אלא לחישה מהורהרת על הגוונים האפורים של המוסר. זהו מותחן משפטי מדויק ומתוחכם, המהווה מחווה מודרנית לקלאסיקה "12 המושבעים" משנת 1957. אך בעוד שהסרט ההוא עסק במושבע בודד שמנסה לשכנע את עמיתיו בחפותו של נאשם, כאן איסטווד מציג תפנית דרמטית – המושבע עצמו עשוי להיות האשם האמיתי.
הולט מגיש את אחד מתפקידיו הטובים ביותר, כשהוא מצליח לגלם את המאבק הפנימי של דמותו בעדינות ובדיוק. במקום להיסחף למלודרמה, הוא מציג דמות שקטה ומיוסרת, שכל מבט חטוף וכל תנועה קטנה שלה מרמזים על הסוד הכבד שהיא נושאת. העובדה שקמפ הוא אלכוהוליסט מחלים מוסיפה רובד נוסף למורכבות - הוא אדם שקיבל הזדמנות שנייה בחיים, וכעת עומד בפני דילמה שעלולה להרוס את כל מה שבנה.
איסטווד יוצר מתח מתמיד באמצעות בימוי מדויק ומאופק. הוא הופך את חדר המושבעים למעין זירת קרב פסיכולוגית, שבה כל מבט וכל מילה טעונים במשמעות. העריכה המדויקת של ג'ואל ודייוויד קוקס יוצרת תחושת מתח מתגבר, כשהיא משחקת עם נקודות מבט שונות בפלאשבקים לליל הרצח. הבחירה למקם את הסרט בסוואנה, ג'ורג'יה, אינה מקרית – זו אותה עיר בה צילם איסטווד את "חצות בגן הטוב והרע" ב-1997.
סיפור מתח פשוט הוא לא משהו שאיסטווד מסתפק בו. הוא משתמש במסגרת של דרמה משפטית כדי לחקור שאלות עמוקות על טבע הצדק והמערכת המשפטית. האם המערכת באמת משרתת את מטרתה? מה קורה כשהגבול בין שופט לנשפט מיטשטש? ומהי המשמעות האמיתית של קבלת הזדמנות שנייה?
אם אכן "מושבע מס‘ 2“ הוא סרטו האחרון של איסטווד כבמאי, כפי שמרמזות השמועות והגיל המתקדם, הרי שמדובר בסיום מכובד ומרשים לקריירה מפוארת. הסרט משקף את בגרותו כיוצר – את היכולת שלו לספר סיפור מורכב בצורה פשוטה לכאורה, ואת ההבנה העמוקה שלו בטבע האנושי. חבל רק שההחלטות השיווקיות התמוהות של האולפנים מונעות מקהל רחב יותר להיחשף לסרטו האחרון של אחד מענקי הקולנוע.
התרעות פיקוד העורף