קלקין, טרי מהזכייה באמי על תפקידו ב"יורשים", מגלם את בנג'י בווירטואוזיות שתזכה לו ככל הנראה גם מועמדות לאוסקר. הוא יוצר דמות בלתי נשכחת של אדם שמרגיש יותר מדי, שחי בעוצמות גבוהות מדי, ושנושא על כתפיו משא רגשי שקשה לו להכיל. כשהוא משתלט על פסנתר בלובי המלון ומוביל את הקבוצה בשירה, או כשהוא מתפרץ על המדריך שמרצה יותר מדי על היסטוריה במקום להרגיש אותה - אי אפשר להתנגד לכריזמה שלו.
מולו, אייזנברג מגלם בעדינות את דייוויד המאופק והחרדתי, שמתקשה להבין את בן דודו הכאוטי אך עדיין אוהב אותו ללא תנאי. בסצנה מרגשת במיוחד, כשדייוויד נאלץ להסביר לקבוצה את מצבו הנפשי של בנג'י, אייזנברג חושף את השכבות העמוקות של דאגה, תסכול ואהבה שמאפיינות את היחסים ביניהם.
"כאב אמיתי" הוא בסופו של דבר סרט על הדרכים השונות שבהן אנחנו מתמודדים עם כאב - אישי והיסטורי. הוא מזכיר לנו שלפעמים הדרך היחידה להתמודד עם הכאב הזה היא פשוט להיות שם בשביל האנשים שאנחנו אוהבים, גם כשאנחנו לא מבינים אותם עד הסוף. עם כל הצ'יזיות שנלווית לפסקה הזאת - זהו סרט שאפתני בעל תקציב זעום יחסית (שלושה מיליון דולר), שמצליח לומר דברים גדולים, ועושה זאת בחן ובאנושיות נדירים.
התרעות פיקוד העורף