אגרס ממשיך להפגין את כישוריו הטכניים המופתיים - כל פריים מעוצב בקפידה, והתאורה הטבעית והשימוש בנרות מצביעים על הבנה מוחלטת של הקולנוע שהוא בא לעשות. התפאורה והתלבושות מדויקות היסטורית עד לפרט האחרון, מה שמעיד על המחקר המעמיק שנעשה. אך בעוד שב"המכשפה" וב"המגדלור" הוא הצליח לשמור על מתח מתמיד, כאן הקצב האיטי ומשך הזמן הארוך (134 דקות) פוגעים בחוויה הכוללת.
סצנת הסיום של הסרט מצליחה להחזיר חלק מהקסם שאבד בדרך. אגרס מצליח ליצור רגע בלתי נשכח שמשלב אימה ויופי בצורה עילית, כשהוא מתכתב עם הסצנה המפורסמת מהסרט המקורי תוך הוספת טוויסט מודרני משלו. אך זה לא מספיק כדי לפצות על הדרך הארוכה והמתמשכת שעברנו כדי להגיע לשם.
למרות הביקורת, אי אפשר שלא להתפעל מהשאיפות האמנותיות של אגרס. מדובר ביוצר שמכבד את חומרי המקור ומנסה להעניק פרשנות חדשה ומעניינת לקלאסיקה. אך לעיתים נדמה שהוא כל כך מרוכז בפרטים הקטנים, עד שהוא מאבד את התמונה הגדולה - את היכולת לספר סיפור מרתק ומפחיד מתחילתו ועד סופו.
התרעות פיקוד העורף