פיינס, שכבר הוכיח את יכולתו לגלם דמויות מורכבות, מצליח להעביר עולם ומלואו במבט אחד. הוא נע בין אמונה לספק, בין נאמנות למצפון, כשכל קמט במצחו מספר סיפור. זהו שיעור במשחק מאופק שמזכיר לנו למה הוא אחד השחקנים הטובים בדורנו.
הבעיה היא שלמרות כל הכישרון המצטבר על המסך, משהו בסרט נשאר קר ומרוחק. ברגר משקיע בפרטים הקטנים - מהטקסים העתיקים ועד לפוליטיקה הפנימית של הוותיקן - אבל שוכח להזריק חיים אמיתיים לעלילה. הוא מצטיין בתפיסת המכניקה של הפוליטיקה הוותיקנית, אבל מחמיץ את הדרמה האנושית שמאחוריה.
התפנית בסיום הסרט, שאמורה להיות מטלטלת ומפתיעה, אמנם מעלה שאלות מעניינות על מקומה של הכנסייה בעולם המודרני, אבל מגיעה מאוחר מדי ובאופן לא משכנע. בסופו של דבר, "עד שייצא עשן לבן" הוא סרט שהכל בו נכון מבחינה טכנית: ההגשה מרשימה, המרכיבים איכותיים, אבל משהו בטעם חסר.
התרעות פיקוד העורף