הבעיה המרכזית ב"קוויר" היא הפער בין החומר המקורי לבין הטיפול הקולנועי שלו. גואדנינו בחר לצלם את רוב הסרט באולפני צ'ינצ'יטה ברומא, והתוצאה היא עולם מעוצב להפליא ומלאכותי להחריד. רחובות מקסיקו סיטי נראים כמו תפאורה של אופרה, נקיים מדי ומסוגננים מדי. כשבורוז כתב על הזוהמה והריקבון של חיי הלילה במקסיקו, הוא התכוון לזה באופן מילולי - לא כאלמנט אסתטי בתמונה מושלמת.
"קוויר" אמנם מחמיץ את המטרה, אך עושה זאת בסגנון ובתעוזה. הוא מזכיר לנו שגם ניסיונות מעניינים של יוצרים מוכשרים עדיפים על הצלחות בינוניות. לא מדובר בסרט רע בשום צורה, הוא מצליח לשמור על עניין לאורך הדרך בזכות קרייג, אך אולי בפעם הבאה שגואדנינו יבחר להתמודד עם טקסט ספרותי, הוא יסמוך פחות על האסתטיקה שלו ויותר על הכוח הגולמי של החומרים עצמם.
התרעות פיקוד העורף