אם לשפוט לפי טבלת שוברי הקופות, יש רק שני דברים שישראלים אוהבים כרגע: שואה ושואה. במקום הראשון במצעד הסרטים הכי נצפים באולמות: "הטבעת", שבו אדיר מילר חוזר לאירופה בעקבות סיפורה של משפחתו במלחמת העולם השנייה. במקום השני: "סודה", שבו ליאור רז מגלם פרטיזן לשעבר המנהל רומן עם קאפו לשעבר בגילומה של רותם סלע.

עכשיו מגיע למסכים סרט שואה נוסף: "סחורה יקרה מכל" הצרפתי, שינסה גם כן למשוך קהל לאולמות. במקרה שלו זה יהיה קשה יותר, שכן מדובר בסרט אנימציה הפונה לקהל המבוגר, סוג עשייה שתמיד מתקשה מסחרית. הוא איטי, מהורהר וחמור סבר. אין לו הבדיחות של אדיר מילר או העוקבים של רותם סלע באינסטגרם, אבל יש לו הרבה איכויות אחרות וגם שני שמות גדולים מאחוריו: ביים מישל הזנוויציוס, מי שזכה באוסקר בתחילת העשור הקודם עם "הארטיסט"; וז'אן־לואי טרנטיניאן, מגדולי השחקנים הצרפתים בכל הזמנים, תורם כאן את קולו לדמות המספר, במה שנרשם כתפקידו האחרון לפני מותו.

הסרט מתבסס על ספרו בשם זהה של ז'אן קלוד גרומברג, ואף שהעלילה שלו מופשטת למדי ואין בו כמעט דיאלוגים, ברור שהוא מתרחש במלחמת העולם השנייה. ה"סחורה" שבשמה הוא נקרא באירוניה היא תינוקת יהודייה, שאביה משליך אותה מהרכבת למחנות בניסיון להצילה. אשתו של חוטב עצים מוצאת אותה ומחליטה לקחת אותה תחת חסותה, אף שבעלה אנטישמי, ומכאן העלילה תמשיך להתגלגל. אף על פי שהיצירה הזו נמשכת רק כ-80 דקות והקצב שלה לא תזזיתי בכלל, כל הזמן קורה בה משהו, ובסופו כבר שוכחים מה קרה בתחילתו מרוב אירועים.

לא נספר מה קורה - נאמר רק כי כפי שאולי ניחשתם, התינוקת מרככת את לבו של חוטב העצים, ומשנה את יחסו ליהודים. "סחורה יקרה מכל" הוא סרט על שנאה, אבל גם על הדרך שבה אפשר ללמוד להיגמל ממנה, ועל אהבה.

רוב סרטי האנימציה שמציגים אצלנו עוסקים בסנאים חמודים שגם מדברים, ולא שיש משהו רע בכך. "סחורה יקרה מכל" ממש אינו כזה. הוא עוסק בפרידה כפויה בין הורים וילדיהם, בהפיכתם של בני אנוש למטען עודף ובדה־הומניזציה.

בשלב מסוים שלו, הזנוויציוס מציג בו דימויים קשים ביותר של יהודים שאיבדו כל צלם אנוש. בדיוק לכן הוא החליט לביים את הסרט באנימציה - כיוון שאילו היה יוצר אותו עם שחקנים בשר ודם, הדימויים הללו היו קשים מנשוא. האנימציה יוצרת הזרה שהופכת אותם לניתנים לעיכול.

הזנוויציוס מתאר כאן את השפל שאליו האנושות יכולה להידרדר ואכן מידרדרת שוב ושוב, אבל גם את הנדיבות ועוצמות הנפש שלפעמים מתגלות בה. הבמאי סיפר כי קרא מחדש את "הזהו אדם?" של פרימו לוי כשכתב את התסריט, והדבר בהחלט ניכר.

“סחורה יקרה מכל" מיוחד מכמה בחינות: זו דוגמה נדירה למדי גם אם לא יחידה לסרט אנימציה שעוסק בשואה; וזה סרט האנימציה הראשון של הזנוויציוס, שמלבד "הארטיסט" פעל לאורך הקריירה שלו על מנעד רחב ויצר קומדיות ריגול, קומדיות אימה, פנטזיות לכל המשפחה, דרמות מלחמה ומה לא. טבילת האש עברה בהצלחה.

הדימויים מצליחים להעביר את זוועות השואה בצורה עוצמתית אך לא סנסציונית, שלרגע לא גולשת אל מעבר לגבולות הטעם הטוב, והסיפור עוסק בצורה מקורית ומעוררת מחשבה בסוגיות הכי עמוקות שאפשר להעלות על הדעת. הכל כאן מלאכת מחשבת: התסריט, האנימציה, המוזיקה של המלחין הדגול והפורה אלכסנדר דספלה, וכל השאר. עכשיו רק צריך שיבוא קהל.

מעבר לעשייה עצמה, צריך גם לציין את אומץ הלב של הזנוויציוס, צרפתי יהודי שמוצאה של משפחתו מזרח אירופי. בניגוד לרוב חבריו הקרנפים, הוא העז לפרסם בעיתון הנפוץ והיוקרתי "לה־מונד" מאמר נוקב נגד אנטישמיות, ואפילו הגיע לארץ לאחרונה לרגל הקרנות הבכורה של "סחורה יקרה מכל". זה כמובן לא מעלה או מוריד מאיכותו האובייקטיבית של הסרט, אבל זו בהחלט סיבה נוספת להשקיע בו מכספנו ומזמננו.

"סחורה יקרה מכל": אין לו את העוקבים של רותם סלע, אבל יש לו איכויות אחרות

לסרט השואה הצרפתי "סחורה יקרה מכל" אין הבדיחות של אדיר מילר או העוקבים של רותם סלע, אבל יש בו אמירה על הדרך שבה אפשר ללמוד להיגמל משנאה