סטאלון היה סוג של הפתעה. רוב הזמן הוא הצליח לשמור את נטייתו הפוליטית לעצמו, אף שאחיו הגדול פרנק הוא אחד מבכירי חובשי היציעים של טראמפ. סטאלון היה עסוק מכדי להביע דעות פוליטיות ושמר על עמימות.
הבחירה במל גיבסון להשליט סדר בהוליווד הסוררת אינה מפתיעה. מדובר ב־loose cannon, תותח היורה לכל עבר, שמאז 2006 הידרדרה תקרית עם שוטר לקללות אנטישמיות ולהדחתו ממוקדי הכוח והעשייה של התעשייה, ולהדלפת הקלטות שבהן הוא אומר "היהודים אשמים בכל המלחמות" וגם "אם תיאנס בידי כנופיית Niggers זאת תהיה אשמתך".
טראמפ הלך לאנשים הנכונים אף שלא ברור כלל כיצד מכניעים את הוליווד. לסטאלון וגיבסון יש תחושה אמיתית של טעם הקהל הלא מתוחכם, והם מאביסים אותו בסרטים ערבים לחיכו. הם מיומנים בארכיטיפים שעובדים ובקצב דרמטי. הסרטים שלהם רעשניים, גרנדיוזיים ויורדים מסרט נע של אקשן ויכולת לצמצם קונפליקטים לדו־קרב קולני רווי פירוטכניקה.
הופעתו של גיבסון הבהירה שהוא לא השתנה אלא שומר על רף קבוע של שפיות מעורערת. עיניו ריצדו, הוא התבונן מסביב כמי שחושש שילכדו אותו ואמר שטויות ואמירות דוחות.
מצד שני, "Flight Risk", סרט אקשן חדש שלו, גם עם וולברג, שעשה קרחת לכבודו, הוא הצלחה גדולה בקופות. במקום קרדיט רגיל לבמאי, מופיע גיבסון כ"במאי זוכה הפרסים", ורק למטה בקטן "מל גיבסון". עלילת הסרט מתרחשת במטוס קל שבו מובילה סוכנת FBI עד חשוב למשפט, והטייס וולברג הוא המתנקש שצריך לחסל אותו.
הצוות של טראמפ בנה לפני הניצחון על גיבסון. סטיב באנון, גבלס של טראמפ, שיחק בעברו בקולנוע ובטלוויזיה וכתב טריטמנט לסרט בשם "קציר המזוהמים", שעוסק בכל דבר מהיטלר ומוטציות ועד שיבוט אנושי. באנון נפגש עם גיבסון בתקווה שגיבסון יסכים לעשות את הסרט. "סטיב חזר למשרד מחייך ואמר שנפגש עם מל ואנחנו הולכים לעשות איתו את הסרט". וברקע אגדה אורבנית מהבהבת על גיבסון, יהודים וישראל.
התסריטאי שצפה סדרתית ב"The Passion of the Christ" של גיבסון, היה מוכן כנראה לפנייה המוזרה, החריגה והלא אופיינית שקיבל מגיבסון. אסטרהאז ביקר פעמים רבות בישראל. בתל אביב, ירושלים, מצדה, אילת ו"יד ושם", שם למד את תולדות השואה בהונגריה מולדתו ובמרכז אירופה.
הוא אהב את ישראל וחש קרבה טבעית וספונטנית כלפי העם והתרבות היהודיים. בסוף מלחמת העולם השנייה האשים הארגון OSI את אביו, אסטבן אסטרהאז, בכתיבת כתבות אנטישמיות קיצוניות וספר אנטישמי, וגם בארגון ובהשתתפות בשריפת ספרים.
אסטרהאז לא זיהה ב"The Passion of the Christ" את התעמולה האנטישמית שהליגה נגד השמצה טענה שהוא. הפריע לו מראה גיבסון בהופעת טלוויזיה. הוא נראה כמו ארנב מבוהל שנלכד באורות מכונית שעה שדיבר על הסרט. באותם ימים גילה אסטרהאז כי האטון גיבסון, אביו של מל, היה מכחיש שואה.
תחילת שנות 2000 הייתה זמן רע לגיבסון. הוא נעצר על ידי המשטרה כשהוא נוהג תחת השפעת אלכוהול אחרי שעזב את שוק הבשר הידוע בשם “Moonshadows" במליבו. הוא פלט מטח אמירות אנטישמיות נגד השוטר שעצר אותו. מל גיבסון אמר לשוטר: "חתיכת מאדרפאקר, אני אזיין אותך!".
לא ניסוח מבריק אבל לפחות נקיטת עמדה. כדי להראות שהוא מבין את חומרת המצב, אמר גיבסון במהלך ריאיון בעיתון ספרדי - כשהוא קם מכיסאו, מתכופף ומצביע על ישבנו - "זה נועד לחרבן ולא לזיין". כעת היה השובב התורן מטלית אדומה לשני מיעוטים: יהודים והומואים או יהודים הומואים.
גיבסון: "אני אקבור אותך בגן השושנים, cunt. את מבינה? אני מסוגל לזה". "אני לא זקוק לתרופות. את זקוקה למחבט בייסבול בראש". "אני אשרוף את הבית עד עפר אבל רק אחרי שתמצצי לי" (גבולי, נכון, אך מאלף).
"את זקוקה לבעיטה בתחת בגלל שאת כלבה, כוסית וזונה רודפת כסף". אוקסנה: "אני מגינה על חיי ועל חיי בתי. כמעט הרגת אותנו, אתה שוכח?". גיבסון: "הייתי צריך להעיר אותך ולהגיד לך: תמצצי לי, כלבה! היית מעדיפה את זה, נכון?". משם זה מידרדר: "השדיים שלך נראים מגוחכים! הגיע הזמן שתיפטרי מהם".
בפגישתם הראשונה בלוס אנג'לס, שאותה עזבה משפחת אסטרהאז לטובת אוהיו אחרי שמצאה את ישו והחליטה שהעיר אינה חממה חיובית לגידול ילדים, התרשם התסריטאי גדל המידות, עב הבשר, ארוך השיער ובעל זקן אדום סמיך, שאת הבחור האתלטי ויפה התואר מ"מקס הזועם", "נשק קטלני" ואחרים החליף גבר מוצק בעל מראה אפור, תוצאה של עישון רב מדי והעובדה שנגמל מאלכוהול, מקריח - הרעמה הסמיכה נעלמה והותירה אחריה מפרצים עמוקים ודלילים.
תווי הפנים הפכו גסים, והוא נראה עתה כשחקן אופי או נבל ולא האייקון הצעיר בעל העיניים הכחולות.
גיבסון רוצה שאסטרהאז יכתוב לו תסריט; הוא רצה לעשות סרט על המכבים ויהודה בראשם. למיטב זיכרונו של אסטרהאז, היה מדובר בחבורה אלימה של יהודים, מאלה שגיבסון לא אוהב, אבל הוא התקשה למקם אותם במרחב. גיבסון הסביר לו שהם "משפחה מהתנ"ך המופיעה בחלק מספרי התורה אבל לא בכולם".
גיבסון סיפר שהמכבים היו אב וחמישה בנים שהנהיגו את מרד היהודים נגד האימפריה הסלוקית שכבשה את מלכות יהודה בשנת 160 לפני הספירה. "אני חושב שיש כאן סרט אדיר", אמר גיבסון, "קרא את החומר ותגיד לי אם אתה מסכים איתי. אני רואה את הסרט כ'לב אמיץ' היהודי".
אסטרהאז חזר הביתה וקרא. לדבריו, מעולם לא היה נרגש כל כך לספר סיפור כמו את זה של המכבים. סיפור הרואי, רחב יריעה וחזק. זה סיפורה המופלא של משפחה יהודייה שהחליטה להילחם על חירותה, בעיקר על חופש הדת והתפילה. בעיני רוחו ראה אסטרהאז את ההשוואה המתבקשת בין המכבים לשואה ולמאבק ההישרדות הקיומי של ישראל.
על ההתכתבות ביניהם חתם גיבסון בשם Bjorn Pork, Born Pork, החזיר כחיה שיהודים מתעבים. גם כשהיה בהקפאה עמוקה ולא היה מסוגל לגייס דולר אחד לסרטיו, לא הרפה גיבסון מהצורך לעקוץ את מי ששמו אותו במלונה בפאתי הוליווד.
העבודה של אסטרהאז וגיבסון הייתה בנויה על העיקרון שהתסריטאי ואשתו טסו ללוס אנג'לס לפגישות עבודה. בהתחלה על חשבונם ובהמשך על חשבונו של גיבסון. הם גילו שהסבלנות והריכוז שלו הם פתיל קצר מאוד וכל הפרעה הסיחה את דעתו. גיבסון חי מקפה וסיגריות וגם משייקים בריאותיים מאבקות שונות, אבוקדו, קוקוס וכל ירק אחר במקרר שאפשר לזרוק לבלנדר.
הוא מת על אוכמניות ושמן קוקוס ותחליפי סוכר. את הכל הוא אוכל בידיו, כולל סטייק וסלט. הוא אוהב טאקוס, עוף, בוריטוס ושונא סושי וסשימי. את אסטרהאז ואשתו הוא כינה "מכורים לפרזיטים". לא הצליח לגרום להם לשתות את השייקים הדוחים שלו אבל הכין את "הביצים של מל", פרוסת לחם עם חור במרכזה שלתוכו הוא שופך ביצה ומטגן בשומן בייקון.
אסטרהאז אמר לגיבסון שגיחת תחקיר לישראל היא צו השעה. "אני יודע יותר בנושא הזה מאשר כל Hebe (שם גנאי ליהודי - ר"מ) שם. את זה גיליתי במהלך צילומי ישו". המונח Hebe הדהד באוזניו של אסטרהאז.
כדי להסיח את דעת הנוכחים מהמעידה של מי שנמצא בגמילה מאנטישמיות, מיהר גיבסון להחליף נושא. גם אם לא בדיוק. "יש לי למעלה ערכה לחוקן", הוא אמר. "זה מנקה את כל הרעלים והחרא מהגוף. זה יותר טוב מניקוי מעי. אם אתה רוצה, אני אחבר אותך ושעה לאחר מכן אתה נקי כמו משרוקית".
אסטרהאז הודה לגיבסון על הצעתו לחבר אותו לחוקן באופן אישי. "אתה בטוח?", תהה גיבסון, "אתה יושב ומחרבן ללא סוף ואתה לא יכול להאמין מה יוצא ממך. זה כמו זפת שחורה! וזה מסריח משהו נורא!".
העובדה שאסטרהאז - שכתב את זיכרונותיו מגיבסון בסינגל של קינדל - לא ברח על נפשו אחרי השיחה הבאה, מעידה עליו יותר משהיא מעידה על גיבסון. הנושא היה קורבן אדם בתורה.
"זה בתורה", אמר גיבסון. "מה בתורה?", תהה אסטרהאז. "קורבן אדם", אמר גיבסון. "איזה קורבן אדם?". "היהודים העלו קורבנות אדם", טען גיבסון. "זה בולשיט", ענה אסטרהאז, "אתה מבלבל את זה עם הפרוטוקולים של זקני ציון".
עיניו של גיבסון ננעצו בה במראה. "אני שונא את ג'ון לנון", אמר, "הגיע לו למות". "אני בטוח שאהבת גם את וולטר קרונקייט", המריא גיבסון. "כמובן. וולטר קרונקייט וג'ון לנון. קרונקייט היה שקרן! הוא לא היה Hebe? הוא סיפר שקרים. כל האנשים בטלוויזיה מספרים שקרים".
למרות האפיון האוסטרלי, גיבסון נולד באמריקה. גיבסון, שנתקל בווינונה ריידר ולא ידע שהיא יהודייה, החל מתגולל על "משתמטי התנורים". לקח לשומעיו זמן להבין שהוא מתכוון ליהודים שניצלו מהקרמטוריום במחנות ההשמדה.
במכתב הפרידה שלו מגיבסון כתב אסטרהאז: "תמיד ידעתי שאין לך כל כוונה לעשות סרט על המכבים. הכרזת על הסרט בקול גדול בניסיון להסיט את האש שנורתה אליך על התנהגותך הגסה. הגעתי למסקנה שהסיבה שלא תעשה סרט על המכבים, היא שאתה שונא יהודים.
אתה זקוק ליותר מטיפול תרופתי. אתה זקוק לייעוץ פסיכיאטרי מקיף. אם לא תעשה את זה, במוקדם או במאוחר תפגע במישהו. מן הסתם בעצמך אבל אולי באוקסנה, ילדיך, בי. אני דואג לך ולמי שנמצאים בסביבתך. אני מודע לכך שיש בביתך יותר אקדחים מאשר צלבים".
התרעות פיקוד העורף