אבל, כמו שהשותף שלי שבא איתי אמר - לא ברור אם מדובר בסרט שעושה מעצמו צחוק או שזה פשוט יוצא לו ככה. אם הסרט היה סרט שמוגדר כדרמה, וגם משוחק ככה - אני חושבת שהייתי מצליחה להתחבר יותר, כי מועלות בו שאלות טובות. בין היתר על יחסי הכוחות בין בני אדם או בין קבוצות לבין מה שהם מחשיבים כאויבים. את מי זה משרת? את מי לא? בעצם, זה גם סיפור על הסתרת האמת בשביל מכירת סיפור פוליטי שמשרת אותך, וגורם לאנשים לבחור בך. יש כאן הרמה טובה להנחתה. אבל מאחר והוא היה קומדיה - היה לי קשה להתייחס ברצינות, וכל חלק שהיה טיפה רציני נצבע במעט ציניות - לתחושתי.
החלוקה לחלקים הייתה יפה, ממש רואים את הבחירה של היוצרים. החלק הראשון - עד הרגע שבו מיקי נופל לתוך סדק, מלא בשלג. החלק השני - מהרגע שמופיע הכפיל של מיקי. החלק השלישי - כשהכפיל מת, ועד הסוף. בחירה אומנותית שגם אני כאחת שלא למדה קולנוע יכולה לראות, וגרמה לסקרנות - מה צופן החלק הבא?
גם אם הוא לא היה שותף בהפקה, הקול של כותב הספר נשמע בכל סצנה ביצירה. זו מחמאה לכל אדם יוצר. בלי להכיר אותו, מרגישים את האישיות שלו וההתבטאות שלו דרך הסיפור. הסרט, אם אהיה כנה, חביב - אבל לא יודעת כמה הייתי משקיעה בכרטיס לקולנוע עבורו.
התרעות פיקוד העורף