הסרט מבקש לכפות על הצופה מבט ישיר – אם כי הרוב המוחץ של הקהל בשלבי ההקרנה כיסה את עיניו – על רגעי האימה המבחילים שמעבירה אלווירה את גופה. מקטיעת אצבעות הרגל במטרה להידחס לנעלה של סינדרלה ועד לתולעת ענק שצומחת בבטנה של אלווירה, הרגע המצמרר ביותר היה דווקא המפגש הראשוני ומנפץ הפנטזיות בין האחות החורגת למושא אהבתה.
מכאן, צומחים דווקא רגעיו החזקים של הסרט שמצליח לייצר מצבים כואבים של החפצה נשית יזומה ומודעת. זה בא לידי ביטוי דרך המבע הקולנועי שמטעין את חוויית הצפייה בציפייה וסקרנות לתוצאה הסופית שתגיע לאחר המייק-אובר המצלק שמעבירה עצמה הגיבורה. דרך כך, הסרט למעשה מבקש לאמץ את נקודת המבט המחפיצה על הגיבורה – מה שמזכיר את הסצנות האהובות מסרטי התיכון בהן גיבורת הסרט מסירה את הגשר מהשיניים ואת משקפי הראייה מעיניה, ומממשת, כך לפי המסורת הז'אנרית, את ה"פוטנציאל" הגלום בה.