פסטיבל דוקאביב ה-27 נפתח ב-22 במאי 2025 והוכרזו הזוכים הערב (רביעי) במרכז הקהילתי סימטת שלוש 19. הפסטיבל יימשך עד מוצ"ש 31.5.25. במהלך הפסטיבל הוקרנו סרטים באולמות בסינמטק וברחבי תל אביב. סך כל הפרסים והמענקים שחולקו כ-400,000 ש"ח.
מענקים נוספים:
נימוקי חבר השופטים: ביד בטוחה וללא התנצלויות מובילה היוצרת את הצופים אל הסבך המורכב של עברה. על פניו הסרט לוקח את הצופה למסע לגילוי סוד משפחתי אך למעשה פורץ את גבולותיו ונרקם ליצירה משמעותית ואקספרסיבית על יחסי אמהות ובנות, על תהילה ונפילה ועל שקר ואמת. דמות האם נבנית על ידי הבת באופן נוקב אך גם מלא חמלה, בתהליך שיוצר סצנות בלתי נשכחות של גותיקה ישראלית שלא חשבנו שקיימת.
נימוקי חבר השופטים: הסרט הזה הוא מסה קולנועית מעוררת מחשבה על היחסים בין תיעוד למלחמה ועל המשמעות שלהם. הפניית המבט של היוצרת אל אחורי הקלעים של העשייה הקולנועית התיעודית מעלה שאלות אתיות כלפינו היוצרים הדוקומנטריים, במיוחד בימים האלה. ביד בוטחת מנצחת היוצרת על יצירה שהיא מופת של עריכה, צילום, ארכיונים ותחקיר, יצירה בעלת משקל סגולי שאנחנו בטוחים שתישאר עימנו ימים רבים.
נימוקי חבר השופטים: יוצר הסרט הזה יצא לתיעוד ארוך, אינטימי ומעורר הערכה של דמויות שוליים בקצה הדרומי והלוהט של הפריפריה הישראלית. תוך שמירה על הומניות בלתי מתפשרת ואסתטיקה נטורליסטית, הוא מצליח לחבר את הצופה לגיבורים לא צפויים, המעוררים תובנות ואמפתיה.
נימוקי חבר השופטים: הסרט הזה, מספר סיפור רב שכבתי ומפתיע של מקום באמצעות יצירת דימויים קולנועיים אסתטים ומוקפדים.
נימוקי חבר השופטים: העריכה בסרט הזה מזקקת את הסיפור המורכב והסוער שלו על ידי סדרת החלטות מדוייקות ומאופקות ועם זאת נשארת נאמנה לרגשות המתפרצים ממנו. ביד אוהבת וחומלת היא מגלה את המורכבות של היחסים בין הדמויות, חותכת בין העבר להווה, מגלה טפח ומכסה טפחיים.
נימוקי חבר השופטים: סרט המבוסס על תחקיר מעורר השתאות שצולל לעומק חייה של דמות נבל היסטורית עמומה. הוא מציג עבודת בילוש יוצאת דופן שחולשת על העבר, ההווה, ומתפרסת על פני הגלובוס.
נימוקי חבר השופטים: הם יצאו למשימת חייהם, לשחרר את הכפר מידי הפולשים הרוסים והם לקחו אותנו, הצופים, איתם - ברגעי האימה והפחד, בהלם הקרב ובתחושה החזקה של דוד מול גוליית. דרך העיניים של הבמאי האמיץ הזה המלחמה מעולם לא נראתה כואבת יותר, מוחשית יותר, כמו בסרט החד-פעמי הזה, סרט שמראה לנו את הבנאליות הבלתי נסבלת של המלחמה. ראינו סרטים עלילתיים דומים אבל מעולם לא נעשה סרט דוקומנטרי כזה.
נימוקי חבר השופטים: סרט שהצליח לא להשתמש בפריים אחד מהשבעה באוקטובר, שלקח אותנו למסע משפחתי מטלטל, דרך פיצול פנימי נפשי ועדין של הדמויות שבו. זהו סרט עם עריכה מושלמת ועשייה דוקומנטרית מרהיבה, שמראה לנו איך אפשר להיות קורבן לפשע נוראי אך לא לאבד את המצפון.
נימוקי חבר השופטים: סרט מופתי המבוים ללא דופי, ערוך באופן מבריק, ומשתמש באמצעים קולנועיים מינימליסטיים ועדינים. המבנה החד כתער של הסרט מצליח לסחוף את הצופים לסיפור אישי שהופך, ככל שהנרטיב מתפתח, לסיפור שכולנו יכולים להזדהות איתו. הבמאית לוקחת את חבריה הקרובים ומשפחתה, דמויות יוצאות דופן, למסע של שחזור עבר טראומטי והתמודדות איתו. באומץ רב, היא מאפשרת לנו להבין ולהזדהות עם מי שהייתה פעם - אישה לכודה במערכת יחסים אלימה. צעד אחר צעד, היא נותנת מפת דרכים חשובה לכל גבר ואישה במצב זה ולסביבתם. זהו סרט חשוב שיכול להיות סוכן יעיל לשינוי בעולם.
נימוקי חבר השופטים: סרט המתמקד באלו המתנגדים לתעמולה ולמלחמה. הסרט מאיר זרקור על האומץ של אדם אחד מהשורה ומשתמש באמצעי הסיפור הטובים ביותר: הומור, אבסורד וסיפור סוחף. הסרט נושא אותנו למסע מצחיק, עצוב ולפעמים מפחיד לתוך חברה שמידרדרת למיליטריזם הרסני, החודר בעוצמה למערכת החינוך של עיירה נידחת ברוסיה. הוא מלא באהבה למקום, לאנשים ולארץ. הסרט מהווה תמרור אזהרה לכל חברה המבקשת להיות חופשית: מיליטריזם משחית את החברה ושחיתות משתמשת במיליטריזם, בעוד כולנו מפסידים.
נימוקי חבר השופטים: בעמק סגרירי שתושביו הזקינו ונדמה שהחיים פסחו עליהם, הולכת ומתגלה לפנינו תמונה בשלה ורב-חושית של חיי הכפר על כל היצורים החיים בו, דרך נקודת מבט המעניקה את משקלה לחיות המשק והבית שרוחות המתים מתמזגות בהן בכישוף, והן למעשה התושבים האמיתיים של העמק. במבט חומל ומהפנט שלא בורח מהאכזריות, יוצרת הסרט מתמסרת למשימה המאתגרת של כניסה לעולמם של חתול שקופץ מעל המתים ולוקח את נשמתם, של כבשים מרדניות וסוסים מזדקנים ועיקשים, לעולמם של החיות המקיפות את דרי הכפר המזדקן. סרט שבשקט שלו מצליח להכניס את הצופה לחוויה אנושית ומפעימה ודרך זווית המבט של החיות, זווית שדרכה מסופר סיפור הסרט, מתגלה הקהילה של הכפר העתיק ונחשפים החלומות, מערכות היחסים, והאמונות של תושביו. סרט יוצא דופן ביופיו ובצליליו, מבט דומם אל העבר ואל חוכמה עתיקת יומין שהולכת ונעלמת.
נימוקי חבר השופטים: דיוקן מסחרר וחשוף של חיי היוצרת היוצאת בשאלה בעודה משאירה שאלות פתוחות בעברה. דיוקן אמיץ וערום המשתמש בתמונות סלילי פילם, אמנות, ציור וזיכרונות כדי להביא למסך תמונה חשופה ואינטימית שראויה לכל שבח.
נימוקי חבר השופטים: בכנות ובחמלה, הבמאי של הסרט הזוכה הופך מאבק משפחתי לסיפור אוניברסלי, מעשה של אומץ לב קולנועי שממשיך להדהד הרבה אחרי שהסרט נגמר. זהו סרט בעל איכויות מאגיות ושנינות, שלוקח את הצופים לעולם שנשלט על ידי אמונות תפלות. המורכבות שבה הוא בונה את גיבוריו מאפשרת לנו לחוש כלפיהם מצד אחד אמפתיה, ומצד שני לשאול שאלות לגבי התנהגותם של אלו שאוהבים אותו יותר מכל.
נימוקי חבר השופטים: הסרט מכניס אותנו לעולם של ילדים החיים במצב של אי ודאות. הוא מנווט בתבונה בין שייכות להדרה, ומטפל במורכבות הנושא ברגישות ובאירוניה דקה.
נימוקי חבר השופטים: סרט המעצים את תחושת חוסר המוצא שהמציאות הישראלית כופה על אזרחיה. הסרט מדלג בין המרחב הפרטי לציבורי ובונה, מתוך חומרי מציאות ישראלית מתפוררת, מהלך מחוכם שמעלה שאלות מטרידות על יחסי מצלם ומצולם ומי עושה שימוש במי.
נימוקי חבר השופטים: עבודת מצלמה רגישה ואישית, של יוצרת-צלמת המלווה את גיבורה בשגרת יומו האינטימית. המצלמה אינה רק "מתעדת" אלא מייצרת תחושת נוכחות מתמשכת, המכניסה אותנו לעולם שככל הנראה לא היה מתגלה בלעדיה.
נימוקי חבר השופטים: סרט שמספר סיפור כואב על היעדרה של אהבה בין נשות המשפחה, באמצעות הומור, עריכה משחקית ודיאלוגים ישירים וכנים. דווקא מתוך השובבות בעריכה, נחשף כאב עמוק ובלתי מדובר – והסרט מצליח לגעת בו באופן אנושי, מקורי ונוגע ללב.
מנטורים: תרזה שימיקובה, אלכס שלאט, ז'ואל אלכסיס
נימוקי המנטורים: יוצר אמיץ אשר סרטו מתמודד באומץ עם דילמה אתית, ובאמצעות המבט הקולנועי שלו אנו נחשפים לא רק לקונפליקט הפנימי שלו, אלא גם להתמודדות של הסובבים אותו עם שאלות קיומיות עמוקות.
נימוקי ועדת הפרס: הסרט מציע מבט אינטימי המחדש קווים לדמותו, הגותו ותובנותיו של הפילוסוף וניצול השואה אלי ויזל – סופר יהודי צרפתי-אמריקאי, עיתונאי, אינטלקטואל, יליד סיגט, רומניה. ויזל, חתן פרס נובל לשלום (1986), הוא בין האישים שהתמודדו עם הצורך לנסח את טראומת השואה, והוא הקדיש את חייו להנצחת זכרה. הוא מוכר כמגדלור של ערכים אנושיים אוניברסליים והוא סמל לעוצמת רוח האדם. השואה בהגותו של ויזל מופיעה בסרט כמנוע המחולל אשמה, אך גם כמנוע לפעולה ולמחויבות לכתוב את מילותיהם של אילו שאינם יכולים עוד להעיד ולספר. השואה אתגרה את זהותו ואת יחסו ליהדות, לאלוהים, למסורת ולקיום מצוות – ערכים אליהם היה מחויב כל חייו, ושאותם הוא מצווה "במכתב אחרון" שנמסר לבנו לאחר מותו. באמצעות גישה בלעדית לארכיונים המשפחתיים והאישיים של ויזל, לעדויות ולראיונות, בהם ראיונות נדירים עם אשתו ובנו, מצליח סרטו של רודאבסקי לשקף את הדילמות המוסריות עמן התמודד ויזל לאורך חייו ולעורר שאלות עמוקות הנוגעות לאמונה, צדק ואנושיות. השימוש בחלומות, התנועה בין האישי להיסטורי, והתיעוד העשיר של אלי ויזל בקולו ובמילותיו הרהוטות בתקופות שונות בחייו – כל אלה הופכים את הסרט למשמעותי, פואטי ומרגש.
נימוקי השופטים: מבט אנושי ונדיר אל הצדדים שלפני ומאחורי הגדר. ברגישות ובתבונה רבה מצליחה היוצרת לקחת נושא נפיץ במיוחד ובעזרת הקולנוע להראות את התהום העצומה שקיימת בין שני העולמות, ובמקביל להזכיר לכלונו שניתן לגשר על תהום זו, בעזרת חברות, אמונה, ואנושיות.
נימוקי השופטים: סיפור יחודי על מסע אישי בין זהויות, מגדרים ומקומות ,כשבמרכזו טראומה שמובילה לשינוי. פיצוח קולנועי מסקרן יצירתי ומרשים.
נימוקי השופטים: מבט אמיץ ובלתי אמצעי אל חיי הזוגיות של היוצרת. בכנות כובשת ובשפה קולנועית ייחודית, הסרט מתבונן באתגרי הזוגיות וקבלת השונה. הבחירה של היוצרת להחזיק את המצלמה מול בן זוגה כשהוא בוחר ללבוש בגדי נשים, היא חשיפה חסרת פשרות, תוך כדי התמודדות אישית עם הפער בין זהות פנימית למוסכמות חיצוניות.
נימוקי השופטים: הסרט "ברווזים" מציג זווית אינטימית, כנה ונוגעת של שיח בין לוחמים המתמודדים עם רגעי קיצון של מלחמה. דרך שיחות יומיומיות, לעיתים קומיות, נחשפים הצופים לרבדים העמוקים של הפחד, החברות והאנושיות בשטח הקרב.
התרעות פיקוד העורף