"לשחרר את שולי סאן": מצחיק, מבריק, שמאלני - והישראלים עפים עליו

דווקא "לשחרר את שולי סאן", סרט ההמשך בכיכובם של "מה קשור" שעלילתו מתרחשת הפעם בטוקיו, מצליח להתעלות על קודמו ולספק הברקות קורעות מצחוק. פלא שהישראלים נוהרים לאולמות?

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
לשחרר את שולי סאן
לשחרר את שולי סאן | צילום: צילום לאל אהרון אוטניק באדיבות סרטי יונייטד קינג
2
גלריה

נוסף לכך, התסריט חותר מפורשות תחת המיתוס של גיבור הקומנדו הישראלי, וזה לא רק בסאבטקסט אלא גם בסצינה שבה מציגים את הגיבור הכחול־לבן כהיפוכו של רמבו. בעיקר לועגים בו לדרך שבה ישראלים מוכרים את עצמם מעבר לים, וממחישים שהם למעשה הכל חוץ מאח של ביבי ב"מבצע יונתן".

לשחרר את שולי סאן
לשחרר את שולי סאן | צילום: צילום לאל אהרון אוטניק באדיבות סרטי יונייטד קינג

הייתה לי הרבה ביקורת על הפרק הקודם (והקהל צפצף כרגיל על מה שכתבתי), אבל הסרט הזה טוב בהרבה. התסריט נהדר, עם לא מעט פנינים: למשל, מחווה ל"מרי פופינס", או סצינה שבה אחד הגיבורים מזהה נינג'ה במטבח ומתריע על כך בפני חברו, החושב שהוא מדבר על המוצר החשמלי ואומר לו "יש נינג'ה במטבח? תכין צ'יפס"; או המעמד שבו הגיבורים עורכים ברית מילה לאחד מאנשי היאקוזה, ועושים זאת על פי כל כללי הטקס. שלישיית מה קשור נמצאת כאן בשיאה הקומי, והרגעים הללו קרעו אותי מצחוק.

נכון, הסרט מציג את יפן בצורה סטריאוטיפית ומלאת קלישאות, אבל צפיתי לא מזמן ב"אבודים בטוקיו" המהולל והאמינו לי, הוא עושה אותו דבר בדיוק. הקומדיה הישראלית לא פוגענית בצורה יוצאת דופן. מה שכן, חבל שבדיוק כמו בסרט הקודם, גם כאן הגיבורים הישראלים משתבללים לתוך עצמם ולא לומדים שום דבר מן הארץ המארחת שלהם. בטח יש לנו משהו ללמוד מן היפנים - אבל לא לפי המותג "לשחרר את שולי", שהולך בעקבות האמרה המפורסמת - "באתי, ראיתי, צחקתי, ניצחתי, חזרתי".

יש גם בעיות נוספות. נכון, תמיד נחמד לצאת לחופשה מן התקינות הפוליטית הצבועה והמזויפת של האמריקאים, אבל אפשר היה לוותר על שורות כמו "פריחת הדובדבנים? אני יותר בקטע של פריחת הדגדגנים" (סליחה אם זה לא ציטוט מדויק). השחקנים היפנים סימפטיים כולם, אבל הם לא טושירו מיפונה, ושמים לב לפערי האיכות ביניהם ובין הניסיון והתזמון הקומיים של שלישיית מה קשור. והבעיה הכי גדולה: הסרט מתחיל הכי חזק ואז מגביר, ואז שומר על מומנטום מרשים עד אמצע הדרך, אבל בשלב מסוים מתחילים להיגמר לו הרעיונות, והוא קצת מאבד תנופה, עד הסיום המופרך. ובכל זאת: מדובר בסרט מושקע, מיומן, מבריק ובעיקר מבדר, ולא פלא שהוא מצליח כל כך.

ההצלחה הזו מזמנת שלל ניתוחים סוציולוגיים - מה היא מלמדת על הקהל שנוהר לאולמות? אסתפק באבחנה אחת. מבט על הסרטים הישראליים המצליחים אי פעם מלמד שכמעט כולם עוסקים בחבורה, ותמיד בשלישייה. כך זה היה ב"אסקימו לימון", "אפס ביחסי אנוש" ושני סרטי "לשחרר את שולי". כך שהערכים הכי חשובים אצלנו היו ונותרו הרעות והחברותא, וכמו בצבא, הכל פה בא בשלשות - גם בקופות.

תגיות:
ציון ברוך
/
קולנוע
/
אסי ישראלוף
/
שלום מיכאלשווילי
/
שלישיית מה קשור
/
לשחרר את שולי
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף