הלוואי שיכולתי לפרגן. הרי "שכחו אותי בבית" של קולומבוס הוא אחד מהסרטים האהובים עליי בכל הזמנים, והוא ביים עוד כמה פנינים לא מוערכות דיו, למשל "שרלוק הולמס הצעיר" או "לילה מגניב" ("Adventures in Babysitting"). גם "פיקסלים", אחד מסרטיו האחרונים והמושמצים המסמלים את שלב הדעיכה בקריירה שלו, היה בעיניי דווקא מוצלח ומהנה.
להלן מירן תמיד מגיעים פרחים וחיבוקים. כמובן שתמיד כיף גם לראות סרט שמפאר את גיל הזהב, ומוכיח שזה לא הגיל אלא התרגיל. ולסיכום, תמיד עדיף לגמור בטוב, והיה יכול להיות נחמד לסיים את אוגוסט עם המלצה חמה, ולצעוד לעבר עונת הסתיו בראש מורם ועם אמונה מחודשת בחיוניות של הקולנוע.
למרבה הצער, צריך להתאמץ קשות כדי לגרד מילים טובות על הסרט הזה. הוא משעמם, מעיק וצולע. אולי הספר היה מותח, אך בגרסה הקולנועית העלילה שלו משמימה ואזוטרית באופן כמעט תמוה. הטון לא ברור, ונע בין קומדיה בריטית אקסצנטרית ומתנחמדת לדרמה כבדה וגרוטסקית.
העיסוק בנושאים כמו ניצול מהגרים ודמנציה שטחי, מאולץ ומפוקפק גם כן. תצוגת הבימוי של קולומבוס מאכזבת וראויה יותר לסדרת טלוויזיה משנות ה־80, וגם השחקנים כולם על טייס אוטומטי. זה נכון גם ובעיקר לשלושת הכוכבים - מירן, ברוסנן וקינגסלי.
התרעות פיקוד העורף