הבסיס לסיפור נשען על מציאות היסטורית מפתיעה. בשנות ה-90 התגלה כי במכרות נטושים הוסתרו מאות מיליוני שטרות של המארק המזרח-גרמני - כסף שכבר יצא מהמחזור. לא פעם נפרצו אותם מחסנים סודיים, ושטרות "גנוזים" החלו לצוץ בידיהם של אספנים ועברייניים. כדי למנוע גניבות נוספות, בשנת 2002 שרפו הרשויות כ-620 מיליון מארקים מזרח-גרמניים במבצע מתוקשר. כך הפך כסף של מדינה שלמה, שבעבר החזיק עולם כלכלי שלם, לאפר חסר ערך.
אחד המכשולים הגדולים בכניסה לעולם הסרט הוא ההיעדר המוחלט של רקע מקדים: מעבר לציון התקופה, לא ניתנת לצופה שום אחיזה היסטורית או הסבר בסיסי על ההתנהלות הכלכלית של גרמניה באותן שנים. ייתכן שעבור הקהל הגרמני זה מובן מאליו, אבל מי שאינו בקיא בפרטי האיחוד - יישאר לא פעם מבולבל. דיבורים על ערכו של המטבע המזרחי מול המערבי, על יחסי הכוחות ועל האבטלה שנוצרה - נזרקים למסך במהירות מסחררת, משפט רודף משפט, עד שלעיתים התחושה היא כאילו הצופה נלכד במערבולת של הסברים שנשלפים בלב סופה.
אם בצד אחד חסרים הסברים ורקע היסטורי שיכניסו את הצופה לעולם הסרט, הרי שבצד השני חסר לחלוטין סבטקסט. מה שנאמר - נאמר כמו שהוא. הדמויות הראשיות מתפקדות יותר כטיפוסים שטוחים מאשר כדמויות עם תחכום או אמירה. מערכת היחסים המשולשת ביניהן - הזוג וחברם הוותיק - נראית פחות כדרמה אישית ויותר כאלגוריה לשילוש הידוע: ארצות הברית, גרמניה וברית המועצות. גרמניה, בדמותה של אינגה (סנדרה הולר), נקרעת בין שני הקטבים, ובסיום הסרט גם נאלצת להכריע - בחירה אחת שמסמלת את הצעד הגורלי של מדינה שלמה.
הומור הוא תמיד עניין סובייקטיבי, אך במקרה של "חשבון משותף" עולה השאלה עד כמה נכון לסווג אותו כקומדיה. נכון, יש בו כמה רגעים אבסורדיים שמעלים גיחוך - בעיקר נוכח הסיטואציה הבלתי נתפסת - אך רובו ככולו מתנהל כדרמה גנרית לכל דבר.
גם כאשר מגיעים לרגעים שאמורים להיות הקלילים ביותר, כמו פריצת המתקן וגניבת הכסף או ניסיונות לתחמן את המערכת, הדרמה הכבדה אינה מרפה. מערכות היחסים המתוחות, החרדה המתמדת מפני חשיפה והעימותים בין השותפים גוברים על הקומי, עד שהתוצאה הסופית מתגלה כיותר עצובה מאשר מצחיקה.
אין ספק שזה סרט חשוב, ויותר משהוא חשוב - חשוב היה לבמאית להבהיר עד כמה הוא חשוב. נדמה שכובד ההיסטוריה הגרמנית הונח על כתפיה של נטיה ברונקהורסט, עד שהמסר והאמירה קיבלו עדיפות ברורה על פני בניית סיפור מורכב. בסופו של דבר, דווקא אחרי שהכותרות מסתיימות והכתוביות עולות, כשהמסך מציג את ההתרחשות ההיסטורית האמיתית - מפעלים שנסגרו, אבטלה ומטבע שלם שהפך לאפר - זהו החלק המרתק והנוגע ביותר בכל החוויה הקולנועית.
"חשבון משותף" הוא סרט שמבקש לשאת על כתפיו את כל הדרמה ההיסטורית של איחוד גרמניה, אך לעיתים קרובות נכנע למעמסה. היעדר רקע מספק מותיר את הצופה הבינלאומי מבולבל, חוסר התת-טקסט מונע עומק אמיתי, והניסיון לשווק כקומדיה מסתכם ברגעים קצרים של גיחוך בתוך דרמה כבדה.
ועדיין, עצם המפגש בין ההיסטוריה האמיתית לבין הסיפור הקולנועי, יחד עם הופעה עוצמתית של סנדרה הולר, מעניקים לסרט ערך. זה אולי לא הסרט שיגרום לכם להיקרע מצחוק אבל הוא מצליח להזכיר כמה שבירה יכולה להיות כלכלה, וכמה מהר כסף יכול להפוך לנייר חסר ערך.
התרעות פיקוד העורף