“בסיום השבעה התגבש אצלי דחף עז לחפש תשובות ללא מעט שאלות", מספר דוד מזרחי. “איך קרה מה שקרה לתומר, איך הגענו, כמדינה, למצב של 7 באוקטובר, איך זה קרה דווקא בעוטף עזה ועוד כל מיני שאלות. הצבא לא היה יכול לענות לי, וגם החברים של תומר, שחלקם לא היו בבסיס באותה שבת, לא הצליחו להשלים לי את התמונה. אז מתוך אותו דחף פנימי החלטתי שאני רוצה להגיע לשדה הקרב, למקום שבו תומר נפל, כדי לראות מקרוב את הזירה".
התמודדות עם האובדן
אחרי הביקורים הראשונים שלו באזור סופה, מזרחי החליט שהמיזם צריך להפוך לסרט, ושחבושי, הצלם, צריך לביים אותו. “הרגשתי שזה מקל את ההתמודדות שלי עם האובדן, שברגע שאני עסוק, ויש לי מטרה, זה תרפויטי עבורי", הוא מספר. “הבנתי שהעבודה על הסרט עוזרת לי להישאר מחובר לתומר ולהבין מה היה ברגעים האחרונים שלו. הגדרתי את מרחב התיעוד לפי הגזרה הביטחונית שתומר והצוות שלו פעלו בה, מקיבוץ כרם שלום ועד ניר יצחק, שזה כולל את אבטחת הקיבוצים סופה, חולית וניר יצחק".
אחרי שתיעד את אזור הקרבות המשיך מזרחי בתחקירו והחל לראיין אנשי צבא: “כשאתה יורד לשטח, אתה מגלה ממצאים, אבל ממצאים לא מדברים, ואתה צריך למצוא את מי שיוכל לספר לך עליהם. התחלתי להיפגש עם החברים של תומר, שהגיעו אלינו הביתה ושם צילמתי וראיינתי אותם. הרגשתי שכל אחד מהם הוא חלק בפאזל. הבנתי שהם נלחמו באזור, אבל כל אחד מהם ראה את הלחימה שלו ולא ידע מה קורה עשרה מטרים ממנו. השלמתי להם דברים שהם לא ידעו בזמן אמת. בשלב הזה הבנתי שיש לי סיפור גדול ביד".
כעת, שנתיים כמעט אחרי שנפל בנו, מזרחי מציג את הסרט, ששמו “כספיתון זארה" (שם הקוד הצבאי של תומר, בנו, במכשיר הקשר). “זהו לא סרט זיכרון, זה סרט שהוא מורשת קרב", מזרחי מבהיר. “הוא אומנם מתעסק בסיפור של תומר, אבל מהר מאוד יוצא למרחב כללי יותר של כל הגיבורים שפעלו ב־7 באוקטובר".
גבורה שנבנתה שנים
“רוני, שנפצע קשה, מספר שאחרי כמה שניות, באורח פלא, הוא רואה את תומר יוצא מהדלת האחורית, ומצטרף אליהם ללחימה. המחבלים כיתרו אותם, רצו להרוג ולחטוף אותם. צ’אפל נפגע אנושות, ורוני, פצוע בעצמו, ניגש לצ’אפל לעשות לו חוסם עורקים. הוא ביקש מתומר לחפות עליו.
התרעות פיקוד העורף