הנרטיב הציוני
הסרט מגולל את סיפור בואם של משקיפי האו"ם למקום שנקרא במפה "גבעה 24", לאחר שהתחולל בו קרב במהלך מלחמת העצמאות, כדי לקבוע אם הוא יהיה שייך לישראל, או לערבים. לאחר שהתגלה כי בידה הקפוצה של אחת ההרוגות נמצא דגל ישראל, מכריזים המשקיפים כי הגבעה שייכת לישראל.
מלחמה ושלום
אבסורד במילואים
"הסרט, שבזמן אמת נחל כישלון ורק במרוצת השנים זכה להצלחה, היה שילוב של סאטירה עם הומור הזוי, בבימויו של אסי דיין, שכאילו המציא שפה חדשה - השפה הגששית", מנתחת ניצה שאול. "אסי כתב את הדמויות בצורה קומית, אבל היו בהן גם ציניות וביקורת על מצב החיילים שנמצאים לבד בלב מדבר. היינו קבוצה של 40 חבר'ה, בחום גדול, ולא הפסקנו לצחוק".
בחזרה לאנטבה
הווי ובידור
הסרט מציג את הרומנים, הריבים על סולואים, החברויות והאינטריגות בין החיילים לבין עצמם ובינם לבין מפקדיהם, על רקע הופעות בפני חיילי צה"ל בשוך הקרבות, והוא כולל את מיטב להיטי הלהקות הצבאיות.
"סוד הקסם של ‘הלהקה' הוא בשילוב הייחודי בין המוזיקה, הדינמיקה בין השחקנים והישראליות המוחשית של הסרט", מסביר הבמאי אבי נשר. "הסרט הצליח הרבה בזכות העבודה המשותפת עם השחקנים, רובם יוצאי להקות צבאיות, שתרמו לדמויותיהם והפכו אותן לאותנטיות. הסרט נכתב מנקודת מבט ישראלית טהורה - הוא מדבר על חבורה, על חברויות, מרד, תחרותיות, משברים ורומנטיקה, ומעביר תחושה אותנטית של תקופה והווי ישראלי".
אסקימו צה"לי
"ספיחס" הביא לבתי הקולנוע 660 אלף צופים בישראל ו-1.3 מיליון צופים בגרמניה המערבית. לאור הצלחתו יצא סרט המשך ("סבבה", 1983), בכיכובם של שילוח ונוי.
טירוניות במרכז
בוקר טוב, לבנון
"הקסם של ‘שתי אצבעות מצידון' נובע מהאופן שבו יצרנו אותו בתוך עולם אמיתי, מוקף חיילים ולוקיישנים אותנטיים בדרום לבנון", מסביר אלי כהן. "העבודה הייתה שילוב של תכנון ותסריט מצד אחד, ואימפרוביזציה מצד שני. הצילום במקומות אמיתיים, ההתרחשויות האמיתיות סביבנו, והשילוב בין השחקנים ובין האלמנטים המציאותיים של הקרב, יצרו משהו אמיתי, אנושי ומוחשי".
שבירת המיתוס
על אלימות ומוסר
לאחר פציעתו של רפא, הוא משרת כחוקר במשטרה הצבאית וחוזר לבסיסו הקודם כדי לחקור מקרה שבו נהרג עציר פלסטיני. הסרט מתמקד בקונפליקט בין נאמנותו של רפא לחבריו ובין מחויבות לחשיפת האמת. החיילת תמר (דליה שימקו) מסייעת לרפא להתמודד עם הבחירה המוסרית.
הסרט, שהיה מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, זכה בפרסים בפסטיבל ירושלים ונחשב לאחד הסרטים המשמעותיים בקולנוע הישראלי של סוף שנות ה-80.
"זה לטעמי סרט פוליטי מאוד, שמספר את אותה מציאות שאנחנו חיים עד היום, 36 שנה אחרי", אומר הבמאי אורי ברבש. "מזעזע לראות עד כמה הוא עדיין רלוונטי, כיוון שהמציאות נעשתה מורכבת ומסובכת יותר. ‘אחד משלנו' מתמקד בעולם שמעבר לקו הירוק, ובעצם מספר את הסיפור של האלימות שמתרחשת שם, ושבמוקדם או במאוחר תחדור לארץ. הוא עוסק במוסר של היחיד בחברה, וזה משהו שהקהל יכול להתחבר אליו".
אין כמו אבא
הוא מצוות לנטלי (ינאי), חיילת צעירה, עולה חדשה מצרפת, שאמה היא תושבת חוזרת שמאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי. נטלי מנסה לחפש את אביה, ללא הצלחה, ובמקביל מותקפת על ידי האנס, כששוורצמן מצליח להציל אותה ברגע האחרון. לבסוף מתגלה, בסיום מרגש ומפתיע, שאביה הוא לא אחר משוורצמן עצמו.
"אני חושבת שהסיפור נגע לאנשים ללב", סיפרה לי בעבר מיכל ינאי, בריאיון למעריב. "יש פה סיפור של מישהי שמוצאת את אבא שלה, אחרי הרבה שנים, ושהוא גם עוזר לה להיחלץ מאונס. זה מרגש, ואנשים בכו כשצפו בסרט. זה גם סרט בורקס וגם טלנובלה, עם קאסט מצוין וסצינות רומנטיות ומצחיקות".
תחושת מחנק
על אף שבוזגלו קיבל כבר ב-1987 מענק מהקרן לעידוד סרטי קולנוע ישראליים איכותיים לכתיבת התסריט, רק ב-1991 יצא הסרט לאקרנים, וקצר הצלחה רבה. ששון גבאי זכה בפרס "אופיר" לשחקן המשנה הטוב ביותר, והסרט עצמו זכה בקטגוריות הצילום והפסקול הטובים ביותר.
"לראות את שמות החללים שמתפרסמים חדשות לבקרים, לחוות את האווירה הפוליטית הקשה במדינה ואת כל המתח שליווה את המלחמה גרם לי לתחושת מחנק, שאותה ביטאתי בסרט", מספר בוזגלו. "הסרט יצא עשר שנים אחרי המלחמה ובאיזשהו אופן שחזר את המחנק הזה, אבל היה גם אנטי-מלחמתי בכלל. יש בסרט אלמנטים סוריאליסטיים ואני חושב שזה גרם לאנשים להתחבר אליו".
מונדיאל בשבי
בעיצומה של המלחמה משודר גמר המונדיאל, ובמקום לשבת באצטדיון, כהן מוצא את עצמו בשבי עם חברו גלילי (שרון אלכסנדר). שם, בתנאים הקשים, הוא יוצר קשר עם שוביו בזכות האהבה המשותפת לנבחרת איטליה, שזוכה לבסוף בגביע העולם.
עם צאתו, הסרט נחל כישלון מוחץ בישראל, אך זכה להצלחה כבירה בעולם, והוצג בלמעלה ממאה פסטיבלים בינלאומיים. בחלוף השנים זכה במחוזותינו למעמד מכובד מאוד.
המשפחה הלוחמת
חוויה אישית
"הסרט לא פונה לנרטיב הקיטשי כמו רבים, אלא ברמה מסוימת הוא לקוני. הוא מתאר לך מה זה מצב מלחמה", אומר גיתאי על סרטו, שזיכה אותו בפרס בפסטיבל קאן ובפרס "אופיר". "הוא לא מתעסק בבניית דרמות ורומנים, וזו העוצמה שלו. מלחמת יום הכיפורים היא המלחמה שנשארה הכי הרבה בזיכרון הקולקטיבי".
גאווה במדים
"אני חושב שזה פשוט סרט טוב, והוא גם סרט שאחרי צאתו היווה השראה לסרטים להט"ביים אחרים", אומר אוהד קנולר. "הוא יצא בזמן שבעולם, ובייחוד בארצות הברית, היה טאבו על עיסוק בשני חיילים שמנהלים ביניהם מערכת יחסים מינית. במובן הזה הסרט פורץ דרך".
ברצועת הביטחון
עם צאתו זכה הסרט להצלחה רבה ואף היה מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. הוא זיכה את סידר בפרס "דוב הכסף" לבמאי הטוב ביותר בפסטיבל ברלין וזכה בארבעה פרסי "אופיר".
זיכרונות מצוירים
ליצירת האנימציה אחראים המאייר דוד פולונסקי ובמאי האנימציה יוני גודמן. "ואלס עם באשיר", שהיה מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, זכה בשלל פרסים, בהם פרס "גלובוס הזהב" לסרט הזר הטוב ביותר בהוליווד, פרס "סזאר" של האקדמיה הצרפתית לקולנוע ושישה פרסי "אופיר".
"המיוחד בסרט הזה הוא שהסרט המציא ז'אנר משל עצמו", מסביר ד"ר אייל בורס, יוצר, חוקר ומרצה לקולנוע. "יש אנשים שיטענו שהוא הסרט התיעודי המונפש הראשון, דוקו-אנימציה המבוסס על דמויות אמיתיות. זה סרט שיצר ז'אנר, ואין סרטים שחוללו פריצת דרך כזו, קולנועית בינלאומית".
מבט מתוך הטנק
"הבנתי שהדרך הנכונה שלי להציג לצופים את מה שאני רוצה לספר היא לייצר הבנה רגשית. זה מה שלדעתי חיבר את הקהל לסרט, ועבורי זו הייתה התרפיה הכי טובה שיכולתי לבקש לטראומה שאני נושא מהמלחמה ההיא".
הקרנת הבכורה נערכה בפסטיבל הסרטים בוונציה, והוא אף זכה בפרס "אריה הזהב" היוקרתי. הסרט הוצג בפסטיבלים רבים בעולם, וזכה בארבעה פרסי "אופיר" ובפרסי האקדמיה האירופית לקולנוע. על אף הפרסים ושבחי המבקרים, הסרט לא זכה להצלחה מסחרית רבה בישראל.
ישנן בנות
במרכז העלילה שלוש שחקניות ראשיות: דאנה איבגי, נלי תגר ושני קליין, המגלמות (בהתאמה) את זוהר, דפי ורמה, שתי חיילות ובכירה במחלקת השלישות. הסרט מציג טיפוסים ישראלים מגוונים, כולל חיילות עירוניות, קיבוצניקיות ועולות, ומבליט את המתח שבין חיי השגרה למאבקי הכוח בצבא.
"אפס ביחסי אנוש" נחשב לאחד הסרטים הישראליים המצליחים בכל הזמנים. הוא השתתף בפסטיבל הסרטים טרייבקה וזיכה את לביא בפרס הסרט הטוב ביותר וכן בפרס הבמאית המצטיינת. כמו כן, הוא זכה בשישה פרסי "אופיר" ובפרס "תא המבקרים לסרט הישראלי הטוב" לשנת 2014.
הסרט מציג את השירות הצבאי מזווית שלא נראתה בעבר - דרך הבירוקרטיה, השגרה והאבסורד של המערכת. שילוב ההומור השחור עם דמויות נשיות מלאות חיים, תסריט שנון שהופך סיטואציות מוכרות לחומר קומי ויכולת לגעת במציאות היומיומית של דור עשו את "אפס ביחסי אנוש" לתופעה תרבותית שזכתה להצלחה גם בזירה הבינלאומית.