מתוך הרצון לשלוט בלידה ובמיתה, המדען המחונן והשאפתן מצליח לחבר חלקי גופות של חיילים מתים ופושעים שהוצאו להורג ואז להפיח בהם חיים. התוצאה היא "המפלצת", שטעות נפוצה היא לקרוא לה "פרנקנשטיין" בשעה שזהו שמו של בוראו. אנשים גם נוטים לייחס לה נטיות מפלצתיות, בשעה שהיא מתגלה כעדינה ואנושית יותר מרוב בני האדם.
בשנות ה-30, את יציר הבריאה של פרנקנשטיין גילם בוריס קרלוף, שלא בדיוק היה דוגמן. כאן, דל טורו העניק את התפקיד לאחד השחקנים הלוהטים בימינו, ג'ייקוב אלורדי, שפרץ בין השאר ב"סלטברן" ומתנשא לגובה של כמעט שני מטרים. אומנם לא רואים כאן את זיו פניו ושריריו, אבל הליהוק עדיין משמעותי.
בגילומו של הכוכב הצעיר, הדמות המיתולוגית היא פחות מפלצת עם לב זהב ויותר מעין ענק עדין. זו פרשנות יותר רומנטית וגם יותר ארוטית. זה הולם את העידן הנוכחי, שבו רוב הלהיטים בסטרימינג מתבססים על ארוטיקה קלה לבני הנעורים, שבהם נהוג יותר להציג גברים כאובייקטים מיניים, ושבו האייקונים האלה בדרך כלל מגיעים מהצד האפל.
שינוי משמעותי נוסף הוא ביחס לדמות האישה בסיפור. במקור, ויקטור נישא לחברת ילדותו אליזבת. כאן, בגילומה של מיה גות', היא ארוסתו של אחיו, אך המדען מאוהב בה, והיא סולדת ממנו בשל אופיו ופועלו המפוקפקים. משולש האהבה הופך למרובע, כשמתגלה כימיה בינה ל"מפלצת" והשניים מגלים שהם נשמות תאומות. הקנאה מעבירה את פרנקנשטיין על דעתו והופכת למניע העלילתי המרכזי.
האהבה בין "המפלצת" לאליזבת בלתי אפשרית כמובן, וכך הופך "פרנקנשטיין" לעוד סיפור על אהבה בלתי ממומשת בין צעירה ענוגה אך חובבת גותיקה לדמות מהצד האפל. העיבוד החדש הזה לכאורה אישי, מקורי וחתרני אבל בעצם פשוט מתאים כמו כפפה ליד לעידן שבו רומנטיקה קודרת כזו היא המוצר הכי חם על מדפי הספרים וגם על מדפי הסטרימינג. בזמן הצפייה, התחושה היא שאת הסרט הזה כבר ראינו, אבל לא כאחד העיבודים הקודמים למקור של מרי שלי. ההרגשה היא שמדובר במעין מחזור של "נוספרטו", שיצא לאקרנים בשנה שעברה והיה להיט.
סקס אין בו. אלימות כן יש, כשהאמביציה והקנאה של פרנקנשטיין מובילות אותו לסחרור מסוכן ובלתי ניתן לעצירה, ויש גם דימויים גרפיים של חלקי גופות וכיוצא בכך. אך אם תסירו את אלה, "פרנקנשטיין" הזה נותר ברמה של נשף סיום התיכון.
כן, יש כמה רגעים בודדים שבהם הגיבורים מעלים שאלות פילוסופיות על אדם, אלוהות, אתיקה ובריאה שנדמות רלוונטיות במיוחד בעידן ה-AI. יש גם רגעים יפים המתארים את הקשר המתהווה בין "המפלצת" לאליזבת, אבל כל אלה כל כך מסומנים, עד שהם מאולצים מכדי להיות אפקטיביים. אז כן, הסרט מקבל ביקורות מעולות בסך הכל, יזכה בפסלונים ולבטח יטפס למקום הראשון בטבלת הצפייה של נטפליקס בקרוב, אבל אותי הוא אכזב וציער ובעיקר שעמם. ואם יורשה לי, אני מעריך שמרי שלי הייתה מגיבה כמוני.
קל היה להשתמש בדינמיקה הזו כדי לנסח מסר שלפיו בני האדם הם המפלצות האמיתיות, אך דל טורו מציע גאולה לגיבורים שלו. בסופו של דבר, הוא אומר, עוד יש עתיד לאנושות. לא סתם הוא מסתיים בציטוט המפורסם של המשורר הרומנטי לורד ביירון - "לב זה יישבר, אך שבור הוא ימשיך להתקיים". חבל רק שביירון, וכנראה גם מרי שלי, בטח מתהפכים בקברם למראה הסרט הזה.
התרעות פיקוד העורף