30 שנה חלפו מאז שנחת על המסכים סרט קטן על צעצועים שמתעוררים לחיים כשאיש לא רואה, ובדרכו הצנועה שינה את עולם הקולנוע. "צעצוע של סיפור" (Toy Story), שיצא לאקרנים ב-19 בנובמבר 1995, היה סרט ההנפשה הראשון באורך מלא שנעשה כולו במחשב – מהלך שנראה אז כהימור טכנולוגי מסוכן – והפך בן לילה לתופעת תרבות.
לפני עלייתו לא חזו לו סיכויים רבים להצליח, אבל כשהגיע לאולמות הקהל הגיב כפי שאיש לא יכול היה לצפות: בתוך זמן קצר הסרט גרף יותר מ-350 מיליון דולר ברחבי העולם, העפיל לראש טבלת שוברי הקופות של 1995, והוכיח שוב שסיפור טוב, גם כשהוא מועבר באמצעות טכנולוגיה חדשה, מסוגל לגעת בלבבות.
ניסיון של 5 דקות
הגרעין של "צעצוע של סיפור" נבט בתחילת שנות ה-80, כשג'ון לאסיטר, אז אנימטור צעיר בחברת דיסני, נחשף לראשונה לעולם ההנפשה הממוחשבת בזכות סצינת האופנועים המוארים בסרט המדע הבדיוני "טרון" (1982). זו הייתה עבורו התגלות, והוא ניסה למכור לדיסני את הרעיון ליצור את עלילת הספר "הטוסטר הקטן והאמיץ" כסרט המונפש כולו במחשב, אך נדחה ופוטר.
לאסיטר הציע לדיסני שלושה רעיונות לסרטים: סיפור על דינוזאור ששמו בוב, עיבוד לסיפור "ג'יימס והאפרסק הענק" ותוכנית טלוויזיה ששמה "צעצוע של סיפור לחג המולד". דיסני בחרה באפשרות השלישית, וב-1990 חתמו שני הצדדים על הסכם להפקת הסרט, שזכה לשם "Toy Story".
"עד 'צעצוע של סיפור' הסרטים שעשינו היו באורך חמש דקות, ועכשיו היינו צריכים לייצר סרט באורך 77 דקות", סיפר לאסיטר. "היתרון שלנו היה שדיסני נתנה לנו גב ואת הכותבים שמנוסים ביצירת סרט באורך מלא. אני אוהב צעצועים, ואוהב להעניק חיים לדברים דוממים, ובסרט הזה הנרטיב היה להראות לאנשים שהם יכולים להזדהות עם בובות". הסרט דרש 800 אלף שעות מחשב ו-114,240 פריימים של אנימציה. פיקסאר הצליחה להפיק פחות מ-30 שניות של סרט ביום.
התסריט הראשוני היה שונה לגמרי מהתוצר הסופי. במקור, גיבור הסרט היה צעצוע ששמו טיני, שיוצא עם בובה למסע כדי לעודד ילדים לשחק איתם. אנשי דיסני לא אהבו את הרעיון, וביקשו עלילה שתעסוק בשתי דמויות אויבות שנאלצות לשתף פעולה ולאחר מכן נעשות חברות.
הצעצועים שייכים לקהל
"כשהוזמנתי למלאכת הדיבוב, לא ידעתי בכלל מה זו אנימציה ממוחשבת", סיפר פעם הנקס. "אבל השילוב של הקול המבועת שלי בתוך הגוף המבועת של הצעצוע וודי היה נהדר בצורה שלא ניתן להכחיש, אז הלכתי עם זה עד הסוף. העבודה הפיזית הקשה ביותר שעשיתי כשחקן הייתה הקלטת הסרטים האלה, כי אתה לא יכול לזוז. אין לך תלבושת להתחבא בה, אין לך תנועה שתוכל לעזור לאנימציה להעביר רגש. אתה חייב להישאר במקום, ליד המיקרופון, ולהשתמש רק בדמיון ובקול שלך כדי להגיע לשם".
הקרנת הבכורה של הסרט נערכה באולם "El Capitan Theatre" בלוס אנג'לס ב-19 בנובמבר 1995, וכעבור שלושה ימים הוא הופץ בבתי הקולנוע בארצות הברית, ובהמשך בעולם כולו. ההצלחה המסחרית והאומנותית הייתה רבה, ומבקרים הכתירו את היצירה כאחד הסרטים המצוירים הטובים ביותר שנעשו אי פעם. "צעצוע של סיפור" קיבל שלוש מועמדויות לאוסקר (תסריט מקורי, שיר מקורי ופסקול), וזכה בטקס האוסקר בפרס מיוחד, לא תחרותי, על הישג יוצא דופן.
"מייד כשהסרט יצא, הסתובבתי בדיסני וורלד עם המשפחה שלי", סיפר לאסיטר באחד הראיונות. "בדרך חזרה הביתה ראיתי ילד קטן, עם אמו, מחכים לאבא שיחזור. כשהאב חזר, הוא החזיק בובה של וודי, והמבט על פניו של הילד הזה היה משהו שלא אשכח. הבנתי אז שהצעצועים בסרט לא שייכים לי וליוצרי הסרט האחרים, אלא הם שייכים לילדים, להורים ולקהל. אנשים מכל הגילים התחברו לסרט כי כולם גדלו על צעצועים וכולנו בעצם קצת ילדים, בייחוד כשמדובר ברגש ובדמיון פרוע. באותו רגע הבנתי את העוצמה וההשפעה של הסרט, ואת סוד הצלחתו".
הצלחת "צעצוע של סיפור" הולידה סדרה של ארבעה סרטי המשך, שלאסיטר ביים רק את השניים הראשונים שבהם. הסרט החמישי עתיד לצאת ב-19 ביוני 2026, עדות לכך שהקסם שלאסיטר וחבריו יצרו לפני שלושה עשורים עדיין חי, ויש לו כוח מחודש לכבוש לבבות בכל גיל.
התרעות פיקוד העורף