אני מציין פרט זה לחיוב כי במקום לרצות את השחקנים המפורסמים וסוכניהם, ג'ונסון משתמש בכישרון של כל שחקן ושחקנית באופן מדויק על מנת לתמוך בקו העלילה הבלשי והרגשי של דופלנטיסי. כך, הוא מייצר דמות עגולה ואמינה שבעזרת הקונטרה הריאלית שלה, הבלש בלאנק, עוברת מסע המכיל בתוכו קונפליקט בין מציאות העובדות לבין העולם השמיימי.
על אף הביקורת הברורה שלו כנגד הכנסייה, ג'ונסון מצליח להראות את היופי ובעיקר את ההתפלאות מאותם אנשים שהאמונה שלהם דוחפת אותם להיות אנשים טובים יותר, גם כשהטבע האנושי לפעמים מפריע בדרך.
אחת הדרכים היפות שבהן זה קורה היא התנהגותו של האור הטבעי ברגעי מפתח בסרט. בין אם זה אלוהים שמתגלה דרך האור כדי להוביל את דמותו של או'קונור אל עבר הצדק והגאולה, ובין אם זה אלוהי הסרט (ג'ונסון) ש"מדליק" את האור ברגעים אלה בשביל ליצור אפקט דרמטי, אפשר לומר בוודאות שהאור האלוהי הוא אמצעי ביטוי אסתטי וחכם שמעשיר את הסרט ומעניק לו רבדים קולנועיים נוספים בכל פרשנות בה תבחרו.
ההתלהבות הרבה שלי מהסרט לא גורמת לי לחשוב שהוא מאסטרפיס, הוא מדי ארוך ולפרקים מתענג ומתעכב על פיתולים בלשיים שיכולים גם לעייף. אך בעולם בו כמות התוכן שווה לכמות "החול אשר על שפת הים" (סליחה אבל זה בתמה), זה מרענן ואף מרגש לראות יצירה מסחרית בקנה מידה כזה שמצליחה לסחוף את הקהל מבלי לחשוב שהוא טיפש.
התרעות פיקוד העורף