דפ מעורב בפרויקט כמפיק מרכזי דרך חברת ההפקה שלו IN.2 Film, בשיתוף Tribune Pictures ומספר שותפים קבועים. על פי הפרסומים, הוא שוקל גם להשתתף בסרט כשחקן, אך בשלב זה טרם נחשפו פרטים על תפקיד ספציפי, במאי או ליהוק נוסף. הצילומים, כך נטען, אמורים לצאת לדרך לכל המוקדם לקראת סוף 2026.
עצם ההכרזה מעוררת עניין חריג. האמן ומרגריטה נחשב במשך עשורים לרומן שכמעט מסרב לעיבוד - יצירה רבת־שכבות המשלבת סאטירה פוליטית, מיסטיקה, אלגוריה דתית וסיפור אהבה, ונעה בין מוסקבה הסטליניסטית לירושלים של ימי ישו. זהו טקסט שמאתגר לא רק את גבולות הקולנוע, אלא גם את הסובלנות של מערכות תרבותיות ופוליטיות.
הרומן לא תמיד נשא את שמו המוכר. במהלך שנות הכתיבה הראשונות הופיע תחת שמות ישירים ופרובוקטיביים יותר, שהתמקדו בדמות השטן - בהם “השטן ממוסקבה” ו”הקוסם השחור”. רק בשלב מאוחר בחר בולגקוב בשם שמעמיד במרכז דווקא את סיפור האהבה האנושי שבין האמן למרגריטה. הבחירה הזו לא רק ריככה את העימות מול הצנזורה הסובייטית, אלא הדגישה את לב היצירה: מאבק על חירות היצירה, האהבה והאמת בתוך מציאות שמבקשת לחנוק כל חריגה מהשורה.
גם דמותו של מיכאיל בולגקוב אינה נופלת בעוצמתה מהספר עצמו. רופא בהכשרתו, סופר ומחזאי שפעל בברית המועצות של תקופת סטלין, כתביו סומנו כחתרניים ומסוכנים. האמן ומרגריטה נכתב בחשאי לאורך יותר מעשור, עבר אינספור גרסאות, וחלקים ממנו אף נשרפו בידי המחבר עצמו מתוך ייאוש. הספר לא פורסם בחייו וראה אור רק בשנות ה־60, יותר מעשרים שנה לאחר מותו, וגם אז בגרסה מצונזרת.
לא מפתיע, אם כך, שניסיונות לעבד את היצירה למסך נתקלו שוב ושוב במבוי סתום. לאורך השנים עלו יוזמות שונות בהוליווד ובאירופה, אך אלו נגנזו בשל מורכבות הטקסט, המבנה העלילתי המפוצל והרגישויות הדתיות והפוליטיות. ברוסיה עצמה הופקו עיבודים טלוויזיוניים וקולנועיים, כולל גרסאות שאפתניות במיוחד, אך אף אחת מהן לא הפכה לגרסה קאנונית חוצת־גבולות. לצד עיבודים חיים נוצרו גם ניסיונות באנימציה, בתיאטרון ובאופרה - עדות נוספת לכך שהספר ממשיך להבעיר את דמיונם של יוצרים, אך מסרב להתמסר לפורמט אחד יציב.
כאן נכנס ג’וני דפ - והחיבור כמעט מתבקש. הקריירה שלו נבנתה סביב דמויות שוליים, אנטי־גיבורים ויצורים אקסצנטריים שנעים בין פנטזיה למציאות, בין גאונות לשיגעון. זהו עולם קרוב מאוד לזה של בולגקוב, שבו השטן אינו מוצג כפלצת אלא כמי שחושף מראה אכזרית לחברה שחיה בפחד, בצביעות ובציות עיוור.
העובדה שדפ בוחר להוביל את הפרויקט גם כמפיק, ולא רק כשחקן אפשרי, מעניקה למהלך משקל נוסף. זהו אינו הימור מסחרי בטוח, אלא מחויבות ליצירה מורכבת שאינה מבטיחה הצלחה קופתית מיידית. במובנים רבים, זהו המשך ישיר לדרך שדפ מנסה לשרטט בשנים האחרונות - התרחקות ממיינסטרים הוליוודי לטובת פרויקטים אמנותיים, אישיים ולעיתים שנויים במחלוקת.
גם ההקשר הגיאו־פוליטי העכשווי מעניק לעיבוד החדש שכבה נוספת. האמן ומרגריטה הוא ספר שנולד מתוך דיכוי, צנזורה ופחד, ונקרא כיום בעולם שבו רוסיה שוב מזוהה עם שליטה נוקשה, השתקת קולות ביקורת ומאבק על נרטיב. העובדה שעיבוד אנגלי ראשון ליצירה יוצא דווקא עכשיו, ומובל בידי יוצר מערבי, הופכת את הפרויקט לאקט תרבותי טעון - לא רק למחווה ספרותית.
לא בטוח שהעיבוד של דפ יצליח היכן שאחרים נכשלו. אך עצם הבחירה להתמודד עם אחד הטקסטים הנפיצים והמורכבים ביותר של המאה ה־20 מעידה על שאיפה נדירה בקולנוע העכשווי: לא רק לבדר, אלא להתעמת. ואם יש יוצר שמוכן להמר על ספר שמסרב להתמסר - ייתכן שזה דווקא ג’וני דפ.
התרעות פיקוד העורף