הזיכרון המרכזי שקינג מעלה במאמרו מתייחס לסתיו 1985, אז צפה לראשונה בסרט "אני והחבר'ה", שהיה מבוסס על הנובלה שלו "הגופה". ההקרנה הפרטית התקיימה בחדר במלון בברלי הילס, כשברקע נשמעה להקת רוקנרול שניגנה במרחק. קינג נזכר כי ריינר, שלבש חולצה משובצת ומכנסי חאקי וככל הנראה הגיע ממגרש הגולף, היה כה מתוח עד שעזב את החדר ברגע שהסרט התחיל. מאוחר יותר הודה ריינר כי לא יכול היה לשאת את המחשבה שיצפה בתגובתו של הסופר אם לא יאהב את העיבוד הקולנועי.
קינג, שישב כקהל של איש אחד על כיסא גבוה שנלקח מחדר ישיבות במלון, הופתע מעומק ההשפעה שהייתה לסרט עליו. הוא מסביר כי הסיפור נותר היצירה האוטוביוגרפית החשופה היחידה שכתב מעודו. הילדים בסיפור היו חבריו האמיתיים, והאירועים המתוארים שיקפו את המציאות שחי בדרכי העפר של דרום מיין. קינג מאשר פרטים ספציפיים שהופיעו בסרט ובספר: אכן היה כלב מגרש גרוטאות אימתני, ואכן היה ילד שיצא לשחות ויצא מכוסה בעלוקות באזורים מפתיעים, אלא שזה היה קינג עצמו, ולא הדמות גורדי לה-צ'אנס. כמו כן, היה חבר ש"שאל" את מכונית הבל-אייר של אמו ונהג בה במהירות 90 מייל לשעה, כשקינג יושב לצידו במושב הקדמי בגיל 11.
התרעות פיקוד העורף