גם ביקום הזה, לינקלייטר מיטיב כהרגלו לעבוד עם שחקנים צעירים ופוטוגניים. כולם נכנסים בצורה מושלמת לעורן של הדמויות, ובכל זאת לא נופלים למניירות, וגם מצליחים לשמור על אופי חינני משלהם.
"נובל ואג" משתייך לתת-הז'אנר של סרטים עלילתיים העוסקים בעשייה של סרט אחר, בדיוני או אמיתי. בנטפליקס אפשר גם למצוא את "מאנק", שעסק באחורי הקלעים של "האזרח קיין", למשל. אלא שכאן לא מדובר בסתם סרט, אלא במהפכה עצמה - בפרויקט שבו גודאר בחוצפה גדולה מזו של לינקלייטר שאף לשבור את כל החוקים. כמובן שאף אחד לא האמין בו, וכמובן שהשאר הוא היסטוריה.
את ההיסטוריה הזו מתאר הסרט בעיקר דרך רצף של מרגליות שגודאר מפיק בעצמו, מצטט מאחרים, או שומע מהמנטורים שלו - למשל מלוויל ורוסוליני. מעל הכל, "נובל ואג" הוא סרט על מנטורים ועל המקום שהם ממלאים בחייו של האומן ושל האומנות, ועל השאלה מתי להקשיב להם ומתי למרוד בהם. באחד מרגעי השיא אומר גודאר "יש שתי דרכים לעשות אומנות - פלגיאט או מהפכה".
את המשפט הזה שמענו בעבר, כמו גם הרבה משפטים אחרים - "הדרך הכי טובה לכתוב ביקורת על סרט היא לעשות סרט אחר", "קולנוע הוא אישה ואקדח" ועוד ועוד, ובכל זאת מקסים ומרגש לשמוע אותם מחדש, בצורה שמנציחה את מעמדם העל-זמני.
התרעות פיקוד העורף