בארדו נולדה בשנות ה-30 כבת למעמד הגבוה. היא גדלה ברובע ה-16, הבורגני והעשיר בפריז, והייתה ילדה בזמן מלחמת העולם השנייה. בניגוד לאחרים בעולם הקולנוע המקומי, היא מן הסתם לא לקחה חלק בשיתוף הפעולה עם הכיבוש הנאצי, ולכן נכנסה לתעשייה בשנות ה-50 כחלק מדור חדש ומשוחרר מרגשות אשמה, שנשא עיניו אל העתיד ולא אל העבר.
ברבות הימים, כשתהפוך מסמל מהפכני לתומכת של הימין הגזעני, היא תביע געגועים לצרפת הלבנה והקתולית של אחרי מלחמת העולם השנייה, לפני שההגירה ותנועות חברתיות אחרות שינו אותה ללא הכר.
אותו ריאיון עם סאליבן התקיים ב-1961. בארדו הבטיחה לפרוש תוך עשור, וטעתה רק בדבר אחד - היא פרשה בסופו של דבר 12 שנה אחר כך, ב-1973. המנחה אמר לה שגם אם זה יקרה, היא עוד תעשה קאמבק. הצרפתייה ענתה בתגובה שאין סיכוי, והפעם צדקה.
בארדו, שהפכה לצמחונית עוד ב-1964, בחרה לפרוש מהמסך ולהקדיש את חייה לתחום אחר - המאבק למען זכויות בעלי חיים. היא עשתה זאת בתקופה שבה הדבר לא היה נפוץ, והתקשורת הצרפתית חובבת הבשר הגיבה לכך בגיחוך. למרות הבוז, המאבק של הכוכבת התגלה כמוצלח בחזיתות רבות - בעצם הבאת הנושא למרכז הבמה, בחקיקת חוקים וגם בשינוי נורמות חברתיות. לפני שהכוכבת נכנסה לתמונה, היה מקובל ללבוש מעילי פרווה אמיתית - וכיום זה כבר הרבה פחות נורמטיבי, לפחות בצרפת.
בארדו הקדישה את חייה לבעלי חיים גם משנאת המן, והסבירה שוב ושוב, במיזנתרופיה עוקצנית מהסוג שבצרפתית נשמעת טוב יותר, עד כמה היא סולדת מבני אדם. עם השנים הביעה זלזול בעיקר בקבוצות מוחלשות, למשל מהגרים, נכים וכיוצא בכך, הביעה תמיכה במנהיגת הימין הקיצוני מארין לה פן, והורשעה בעוון הסתה נגד האסלאם ומוסלמים.
התרעות פיקוד העורף