התוצאה של מהירות זו מורגשת היטב על המסך. תוצר רב טעמים - או במילים אחרות, עמוס ומבולבל. מצד אחד יש בו נגיעות של מותחן, מצד שני ארוטיקה וסצנות סקסיות, מצד שלישי קאמפיות מוגזמת, בעיקר בהופעתה של אמנדה סייפריד, ולבסוף גם יסודות של נקמה נשית. בעוד שבסרטים אחרים ריבוי כזה של ז'אנרים עשוי להתפרש כמורכבות, כאן הוא נחווה כעודף מציק. כסרט שאורכו למעלה משעתיים, "עוזרת הבית" נזרק לכל עבר, עובר שלבי מטמורפוזה לא מאוזנים - כאלה שתורמים לעיתים להומור ולקלילות אל מול משך הזמן החריג, אך במקביל מייצרים בלבול מתמשך אצל הצופה, שתחושותיו והבנתו את הקרקע משתנות ללא הרף בהתאם למה שמתרחש על המסך.
אף שבסיומו הסרט מרמז על אפשרות לסרט המשך או להרחבת העולם שיצרה פרידה מקפדן, הוא אינו מצליח להותיר חותם או אמירה משמעותית. כפי שנעשה במהירות ובזריזות האופייניות לאומני דבר הוליוודיים בתעשיית פס ייצור, כך הוא גם נעלם במהירות - כאילו לא היה.
בסופו של דבר, "עוזרת הבית" רחוק מלהיות מבריק. אף שהוא שואף להציג מוצר קולנועי נקי, ברור, מובן ומהנה, הוא מצטרף לשורה ארוכה של עיבודים אינסופיים שנולדו מבאזז רגעי, כוכבים יפים ושיח חברתי פופולרי - ומסתיימים כחוויות ריקות ומיותרות, כאלה שאינן שורדות מעבר לשבועות הסמוכים ליציאתן. מדובר בסרט שמודע היטב למה שהוא רוצה להיות, אך מתקשה להצדיק מדוע הוא בכלל קיים. גם סידני סוויני, על כל מהלכי האסטרטגיה וההפקה המחושבים שלה, אינה מצליחה לפצות את הצופים על יציאה לסרט שיתרונו המוחלט הוא ביכולתו להעביר את הזמן - ולא הרבה מעבר לכך.
התרעות פיקוד העורף