הסרט "כתם קצבים" שהיה אחד מ-3,127 סרטים ששלחו סטודנטים לקולנוע מאלף בתי ספר לקולנוע מכל העולם, כבר זכה במקום השני (פרס ה-Silver) של האוסקר לסטודנטים בקטגוריית הסרט העלילתי הטוב ביותר. בטקס שהתקיים ביולי האחרון בניו יורק, נסללה הדרך להתמודדות סרטו בתחרות האוסקר לסרטים קצרים.
הקדים אותו הסרט הפולני "אבא לא בבית" שזכה במקום הראשון, שגם הוא נכנס לרשימה הקצרה לאוסקר. "ההודעה שנכללנו ברשימה הקצרה לאוסקר היא אירוע כל כך גדול, שאני כמעט לא יודע איך לעכל אותה, זאת אף שבכל יום רציתי והתפללתי שדבר עצום כזה יקרה לי. ומאז, למרות שאני אדם פרטי, הוצפתי בהמון תשומת לב", מספר לוינסון-בלונט.
"אהבתי את העבודה", הוא משתף. "לצערי, בעקבות השבעה באוקטובר נוצר מתח בין העובדים היהודים לערבים במקום. היו מקרים בהם יהודים לא רצו להיות במגע ישיר עם העובדים הערבים. הרעיון שלי היה להתמקד בסרט במתיחות ששררה בעקבות הטראומה וההלם. לפתח דיאלוג סביב הנושא הזה, ולא חלילה ליצור פרובוקציה".
בסרט, מה שמגדיר את סמיר הם חייו האישיים, הוא לא הסימבול הערבי שמגזענים עליו. האיש שאוטומטית מאשימים אותו בהיותו ערבי שנמצא בסביבה, בתלישת הפוסטרים. אלא שהאשמת השווא אינה הופכת אותו לאדם אלים. הוא מתמודד עם הדבר הזה בצורה ראויה להערכה".
כמובן שמה שאירע בשבעה באוקטובר זו טראומה לחברה הישראלית. ועלינו לדבר ולתמוך במשפחות השכולות ובו זמנית גם לדבר על איך אנחנו מתנהגים אחד כלפי השני ולא רק לערבים. אלא כלפי כל מי שאנחנו לא מסכימים איתו, ימין שמאל, חילוני דתי. צריך לדבר ולא לדרוס אחד את השני".
הוא בן 24 סטודנט לתואר ראשון שנה ד' בבית הספר לקולנוע באוניברסיטת תל אביב. כשהיה בן 12 עלה עם משפחתו מניו יורק לתל אביב. "ההורים שלי אוהבים את ישראל", הוא משתף.
בתחילה הוא למד מוסיקה וניגן בקלרינט. "לא תמיד ידעתי שאעשה קולנוע. אבל דרך המוסיקה הבנתי שאני רוצה לעשות קולנוע, אהבתי לדמיין סיפורים".
התרעות פיקוד העורף