רובינזון קרוזו של דפו, הציב במרכז את הישרדותו של אדם על אי בודד, בעידן שבו האנושות החלה להאמין בקידמה טכנולוגית ופוליטית, ובעיקר ביקשה להציב מול פניה של האימפריה האנגלית השולטת בעולם את פניה החייתיות של אותה יומרה אוטופית, חרף הקידמה. לא בכדי, דפו סלל ברובינזון קרוזו שלו, את המסלול אל אותו ז'אנר ספרותי העוסק בהישרדות האדם כנגד איתני הטבע וטבע האדם כאחד. מאז דפו, האי הבודד, הפך לפרדיגמה מרתקת שלא פסה מהעולם, בה ספק אם האירועים אמיתיים או שמא הם מאבק רק במוחו ונשמתו של האדם.
הסרט "הצילו" או בשמו המקורי "SEND HELP", בוחר להתכתב עם הז'אנר הוותיק הזה של דפו, ולהציג את פניו החייתיות של האדם, גם בעשור השלישי למאה הנוכחית. במרכזה של העלילה, ניצבת אשה כנועה ומרצה, עובדת מצטיינת ומוכשרת, ועם זאת, כזו ההופכת למרמס בידי אלה בתאגיד המנצלים את כישוריה, הגינותה וטוב ליבה. המסע הבלתי נמנע שלה אל עבר יישור גבה וכבודה, עובר דרך האי הבודד.
היא מוצאת עצמה שם לאחר שמטוס פרטי של החברה המסחרית ה"חזירית" בה היא מועסקת ולא מקודמת, מתרסק על חופו של האי. אבל שם, היא לא תהיה לבד. היא הופכת לזו שמצילה את הבוס כפוי הטובה שלה שהצליח לשרוד את ההתרסקות שם עמה.
התוצאה של גולדינג, לא בכדי נכתבה שנים ספורות לאחר תום מלחמת העולם השנייה, כשהעולם המתורבת מבקש לערוך חשבון נפש בניסיון להבין כיצד ייתכן שדווקא האומות הנאורות לשיטתן, כשלו ביכולת לנהוג באנושיות, ולמצוא עצמן במלחמה האיומה ביותר שידעה האנושות מאז ומעולם.
החוט המקשר בין גולדינג לדפו ל"הצילו", עובר דרך התרבות דוברת האנגלית, אשר חרף הטלטלות שעברה גם בשנים שבהן נחשבה למבשרת הקידמה, ידעה לקדש ביקורת ובחינה רציונלית. לצד זאת, תפיסות שהורישה תרבות זו לעולם - ובוודאי לעולם דובר האנגלית - קידשו את זכויות האדם, את הצורך להגן על חייו של האדם ועל חירותו, ואת זכותו לביטוי ובעיקר לביקורת, מבלי שיצטרכו לכבול אותו לעמוד הקלון או להשליכו לבית הסוהר רק משום שהעז לדרוש עולם טוב יותר.
התוצאה הקולנועית, היא סרט עוצר נשימה, רכבת הרים מפתיעה ואכזרית, גרפית, ועם זאת, כזו המותירה את הצופה מהורהר, כשהוא לא יכול שלא לראות את מראה דמותו נשקפת מבעד לדם ולאיברים המבותרים הנשקפים לאורכו של הסרט.
התרעות פיקוד העורף