אבל אם הקריירה שלו נעה על ציר מוכר של הצלחה מתמשכת, חייו האישיים יכלו בקלות להפוך לסרט בפני עצמו: אמו חזרה בתשובה והפכה לחרדית, בעוד הוא מגדיר עצמו כחילוני מוחלט; אחיו מתגורר בוונקובר, קנדה; אחותו נישאה לפלסטיני ומתגוררת ברמאללה כבר 30 שנה, ואחייניותיו הפלסטיניות חיות בברלין.
במישור המקצועי־הבינלאומי גולן חש היטב בהשלכות המלחמה. “ההצעות מחו"ל הצטמצמו, ואני חייב להודות שקצת הופתעתי מזה", הוא אומר. “אני חושב שאמנות צריכה לחצות תרבויות ודעות, וממש לא מצליח להבין אמנים שמבטלים או מחרימים אמנים אחרים. אני לא תופס את זה בשום צורה כי כל יוצרי הקולנוע בחו"ל הם אנשים עם תפיסה מתקדמת. ברור שיש פה אנטישמיות שהלכה ובצבצה והרימה את ראשה, וכואב לי מאוד להכיר בזה".
"אני מאמין שרוב השונאים שלנו בחו"ל הם קורבנות של גופי תקשורת. יש גופי תקשורת שמייצרים את הנרטיב שמשרת את האינטרס שלהם, וברור שבטורקיה ארדואן מייצר נרטיב מאוד ספציפי נגד ישראל. החברים שלי, הטורקים, הבריטים והאמריקאים, מצליחים לראות מעבר לזה, אבל ההמון מאוד מתקשה להבין את המציאות בישראל. אני עדיין מצפה שאנשים מתישהו יבינו".
סקרנות תמידית
בהמשך שיחק בסדרות “האי", “חטופים" (בתפקיד שזיכה אותו בפרס האקדמיה לטלוויזיה בקטגוריית השחקן הטוב ביותר בסדרת דרמה), “כפולים", “כיפת ברזל" ו"מנאייכ". כמו כן השתתף בהפקות בינלאומיות כ"ציפור לבנה: סיפור פלא", “חיי אהבה" ו"מכופף המוחות". כמו כן הגיש גולן את תוכנית הטלוויזיה “אוכל רחוב מסביב לעולם" של נשיונל ג’אוגרפיק שזכתה בקטגוריית התוכנית הבינלאומית הטובה ביותר בפרסי “Tasty".
במקביל לקריירה הקולנועית והטלוויזיונית גולן שיחק בתיאטראות הרפרטואריים הבימה, הקאמרי וחיפה. “רק אחרי 20 שנה הפנמתי מה זה אומר לאחוז במקצוע השחקן", הוא אומר. “זה מקצוע שחולש על רבדים טכניים, נפשיים, פיזיים ואינטלקטואליים, ובכל פעם שאתה חושב שאתה מבין משהו על המקצוע הזה, אחר כך אתה משתנה, החומר משתנה, או התקופה משתנה, ואתה מבין שלא הבנת כלום. זו סקרנות תמידית שמאלצת אותך ללמוד בכל פעם מחדש".
חילוני בלי בלבול
הסרט מגולל את סיפורם של רות ושמואל, בני זוג חרדים צעירים, שחשבו שהם יודעים הכל על אהבה. חייהם מתהפכים כשהם מאבדים את בנם הקטן, שרוליק, לאחר ששמואל שוכח אותו במכונית. בעוד האב המיוסר מבקש לכפר על מעשהו בדרכים המסורתיות, רות מבקשת למצוא פתרונות מעשיים והיא מוצפת בשאלות המערערות את אמונתה.
“אני מגלם בסרט את אבא של רות, גבר חרדי, מרוקאי־צרפתי, שמתבטל באופן טוטאלי מול הדת והממסד הדתי", גולן מספר. “זה אדם שמצד אחד גמור מכאב ומצער על הבת שלו, שאיבדה תינוק, ומצד שני לא מצליח להתייצב מולה ברגע שהיא הכי זקוקה לו. הוא פסיבי מול הקריאה התורנית, מול הקהילה, ומול האופן שבו האבל שלה נרמס בשם אמונה. זה קונפליקט אנושי אכזרי, של חולשה".
"כשקראתי את התסריט הרגשתי שיש כאן אירוע קולנועי גדול. לא בכל יום מציעים לך תפקיד בסרט של במאית חרדית, שעושה קולנוע לקהל רחב, עולמי. זה לא סרט חרדי בשום צורה, וגם לא סרט שמנסה להתחנף. יש פה שפה קולנועית רצינית, אמנותית, חתרנית, שבאה מתוך עולם שהקולנוע הישראלי כמעט לא טיפל בו לעומק".
"זה סרט שמתרחש בתוך החברה החרדית, אבל הוא לא באמת עוסק רק בה. הוא עוסק בטרגדיה אנושית ובאופן שבו בני אדם מנסים לשרוד אחריה. החרדה הזאת משותפת לכולנו. הסרט מעז לשאול שאלות קשות בתוך עולם שאומר שהכל בהשגחה פרטית".
"הרעיון שאולי הטרגדיה קרתה כי מישהו ‘לא היה מספיק’ – לא מספיק מאמין, לא מספיק שומר – הוא רעיון בלתי נתפס בעיניי. אבל הסרט לא יוצא חוצץ נגד אמונה, אלא נגד השימוש בה כדי למחוק כאב אנושי. גם בתוך אמונה אפשר לשאול, לערער ולזעוק".
גולן גילם לאחרונה דמות חרדית נוספת בסדרת טלוויזיה חדשה ל"קשת" שצילומיה התקיימו בדרום אמריקה. “במקביל אני משחק בתיאטרון הקאמרי בהצגה של בת חן סבג ‘הריטריט’", הוא מוסיף, “משחק בתיאטרון הבימה בהצגה ‘התקלה’ בבימויו של שי פיטובסקי ומשתתף בעוד הצגות ובעוד פרויקטים. אין אצלי הפרדה בין החיים ובין היצירה. העבודה היא הזמן הכי טוב שלי לעצמי, ואני מודה על כל רגע".
התרעות פיקוד העורף