אחד ההישגים הבולטים של הסרט הוא היכולת להעביר חוויה שרבים מההורים יכולים להזדהות איתה, דווקא מנקודת מבט גברית. במרכזו ניצב ייצוג נדיר יחסית בקולנוע הישראלי של אב המחכה יומם וליל לבנו החייל. אלא שבניגוד לדימוי הפסיבי של המתנה בבית או ליד הטלפון, יונה בוחר לפעול. הוא אינו מבקש רשות, אלא מקים מחנה סמוך לבסיס - מחווה שהיא בו זמנית פרקטית ואובססיבית. מעבר לדאגה המתמדת לשלומו של בנו, הרצון המרכזי המניע אותו הוא להיות קרוב ככל האפשר, מתוך תקווה שהקרבה תעניק לו תחושת שליטה, או לכל הפחות אפשרות להציץ מבעד לגדר ולוודא שבנו עדיין שם.
לא כל אחד יכול להחזיק בתפקיד שכזה, ולנתב אותו בין הדרמה והכאב נוכח המציאות הישראלית, ובכל זאת לשמור על ההומור, החיות והאנושיות. שי אביבי מצליח לעשות את כל זה, ואף יותר. לעיתים אנו שומעים את הנימה הסרקסטית, לעיתים את ההורה השבור שרק רוצה להתאחד עם בנו, ולעיתים את האדם המתוסכל שמחפש אסקפיזם - רגע של בריחה לאזורים שטרם הכיר. היכולת שלו לנוע בין כל המצבים הללו היא שמחזיקה את הצופה, סצנה אחר סצנה, עם השאלה מה יעשה עכשיו.
מי שמהווה עזר כנגדו של יונה, ואף מחזק את הממד ההומוריסטי הקיים בו, הוא נוה צור בתפקיד קטן כשמעון יוחאי, מתווך שומר מצוות שיעשה הכל כדי לעזור לאדם בצרה. צור מוכיח דרך רגעים קטנים, אך בלתי נשכחים, שאין תפקידים קטנים באמת - וגם דמות משנה המופיעה במספר סצנות בודדות יכולה להשאיר חותם ולהרים את הסרט.
אין ספק שהצבת רעיון מסיבות הטבע, החופש והצבע מול הבסיס האפרורי היא מהלך חכם. בסוף העולם שמאלה, במדבר, ניתן למצוא את שני העולמות הללו מתקיימים במקביל - גם מבחינה סימבולית, וביתר שאת נוכח אירועי השביעי באוקטובר, שבהם השתלבו יחדיו בטרגדיה נוראית. אך מסיבות טבע שכאלו אינן רק דימוי חזותי או אלמנט אסתטי, אלא ביטוי לדרך חיים של ממש - דבר שלא תמיד עובר בסרט, בין עוד ריקוד רוחני לצבע זוהר שמרוח על הפנים. כתוצאה מכך, נפגעת גם עוצמת הניגוד והסמליות שהסרט מבקש לעורר.
בסופו של דבר, "ברנינג מן" הוא בהחלט סרט נעים, השוכן במדבר היוקד ומאפשר לראות ניצוצות של צבע בתוך מציאות אפורה וכואבת. הוא אינו מבקש להעמיס או להתעמק בתכנים שאנו פוגשים יום יום במסכי החדשות. להפך, הוא מציע חוויה אסקפיסטית, כזו שמצליחה להכיל בתוכה הן את הדאגה והן את חוסר הוודאות, לצד רגעים של חופש - רגעים שכבר כמה שנים טובות לא אפשרנו לעצמנו להרגיש.