במקרה זה, לא נעשה שימוש בקטעי הסרטים עצמם, אלא בדמויות באמצעות AI, כלומר מדובר ב"החייאה" של הדמויות של זאב רווח ויהודה ברקן וביצירת תוכן חדש תוך שימוש בדמויות.
שימוש כזה בדמויות שנוצרו באמצעות AI מעלה שאלות שונות. שהרי, השימוש בכלי AI, מאפשרים מעין "יצירה מחודשת" או "הרחבה" של הדמויות הקולנועיות מעבר למסגרת הקיימת שקובע הסרט שבו הופיעו. לכן, למשל עולה השאלה האם שימוש מסחרי בדמויות קולנועיות אשר חורג מההקשר האומנותי שבו נוצרו הוא לגיטימי או שמדובר בשימוש שעלול לבזות אותן ולפגוע במשמעות שביקש לתת להן היוצר המקורי? כלומר, האם מותר לנתק את הדמויות מעולמן המקורי ולהציב אותן בהקשר אחר?
כאשר מדובר בסרט, בדרך כלל, מעבר ליוצרים האמנותיים של הסרט, אשר אחראים על הדמויות והתוכן, גורמים אחרים מקבלים את זכויות ההפצה ולא פעם גם זכויות לשימושים נוספים, כמו עיבודים ספרותיים, הצגות, פרסומות או שימושים מסחריים אחרים, וזאת באמצעות הסכמים בין הצדדים. הסכמים אלה מגדירים את מסגרת הזכויות של כל צד. השימוש בכלי בינה מלאכותית, שנוצרו רק בשנים האחרונות, מעלה, כמובן, סוגיות חדשות שלא נכללו בהסכמים המקוריים בעת שנחתמו ואין להם ביטוי שם. סביר להניח כי הסכמים עתידיים כבר לא יוכלו להתעלם מהאפשרויות שמציגה הבינה המלאכותית, והם יכללו התייחסות מפורשת לאפשרויות השימוש בה.
השאלה למי שייכות הזכויות על אדפטציה לדמויות קולנועיות באמצעות AI היא מורכבת, שכן גם ליוצרים המקוריים, גם לשחקנים המקוריים וגם ליוצרים באמצעות AI יש מעורבות ותרומה לתוצר הסופי.
בפסק דין של בית המשפט העליון, שם נתבע דודו גבע על ידי וולט דיסני עקב שימוש בדמות הברווז נקבע כי דמות פיקטיבית, ספרותית, קולנועית או אחרת, יכולה להיות מוגנת כשלעצמה בזכות יוצרים כיצירה דרמטית או ספרותית אם היא מפותחת דיה.
במקרה הנוכחי, אם נשים לרגע בצד את הזכויות מכח ההסכם, עולה השאלה אם החייאת הדמויות של זאב רווח ויהודה ברקן, באמצעות AI ויצירת סצינות חדשות, תוך שימוש בדמויות הקולנועיות של השניים, אך מבלי לעשות שימוש בסרטים עצמם, אף היא מהווה הפרת זכויות יוצרים. אם התשובה שלילית, היוצרים עלולים להישאר ללא שליטה על השימוש ביצירותיהם, מה שיצור סוגיה מורכבת מבחינה ציבורית וחברתית.
גם כאן, יש צורך במודל חדש שמותאם לקדמה הטכנולוגית ולהתפתחותם של כלי הבינה המלאכותית, וסביר להניח שיקח עוד זמן עד שזה יקרה.