שובל מסביר כיצד הפך הדיאלוג הפנימי לצעקה חיצונית: "ביקשו מאיתנו להגיב לסרט הזה, ואני בעצם מתוך המקום הזה יצרתי דמות ששם זה הבסיס של ליבי, של מישהי שבמקום וויס אובר פנימי אומרת את כל מה שהיא חושבת על עצמה ועל העולם, ועל מי שהיא פוגשת. זה קצת כמו להגיד שאנחנו חיים בעידן ששום דבר לא בפנים והכול בחוץ".
אך מעבר להשראה האמנותית, היה זה רגע אחד בחיים האמיתיים שנתן לדמות את ה"קיק" הסופי שלה. שובל נזכר בהתרגשות בנסיעה שגרתית שהפכה לאירוע מכונן: "הייתי נוסע הרבה במוניות שירות ולמונית שירות עלתה פתאום איזה אישה עם כריזמה חזקה והיא התחילה לדבר עם כל היושבים במונית שירות, לשתף אותם בחוויות שלה. הייתה תחושה שהיא לוקחת את כל הנוסעים אל תוך העולם שלה אבל גם לוקחת אותנו כבן ערובה. החוויה הזו הדהדה בי".
התרעות פיקוד העורף